ועדת הפליטים והמהגרים האמריקנית – NGO שקיים לטענתם כבר 96 שנים – מדווחת כי מספר הפליטים בעולם גדל ב-2 מיליון אשתקד, והגיע ל-14 מיליון פליטים, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2001. הגידול, הם אומרים, נובע מ"אקסודוס" מתמשך של פליטים מעיראק – כ-790 אלף אנשים עזבו את המדינה רק ב-2006. סוריה קלטה 449 אלף מהם, ירדן 250 אלף, מצרים 80 אלף וארה"ב – 202. לא אלף. בודדים.

מבחינה היסטורית, אומרים המחברים, המספר הגדול ביותר של פליטים מגיע מאפגניסטן – 3,260,300, החל משנות השמונים. המספר השני הגבוה ביותר הוא מספרם של הפליטים הפלסטינים – 3,036,400, ועיראק במקום השלישי עם 1,687,800.

עוד אומרים המחברים כי מספר הפליטים בעולם ש"מאוחסנים" במחנות פליטים במשך 10 שנים או יותר גדל ל-8.8 מיליון בני אדם, וכי מצב הפליטים בעולם הולך והופך לגרוע יותר מדי שנה, בקטגוריות של הגנה פיזית, מעצר, חופש תנועה והזכות להתפרנס.

הדו"ח מדרג גם את המדינות המארחות מבחינת היחס שלהן לפליטים, כאשר המדינות שמקבלות את הציון הגבוה ביותר – לתשומת ליבם של כל הפליטים הפוטנציאלים כאן – הן קנדה ובנין. מילא קנדה, אבל מסתבר שהחור הזה באפריקה טוב לא רק בדמוקרטיה. רוסיה וטנזניה נכשלו בכל הקטגוריות. ארצות ערב לא הסתברו כמקום מוצלח מאוד לברוח אליו, ולרוע המזל, גם ישראל.

זה הדו"ח המלא.

***

ופרט לכך, גם במצב השחיתות בעולם לא נרשמה יותר מדי התקדמות, לפחות לא לפי הבנק העולמי, שפרסם את דו"ח השחיתות השנתי שלו, שכולל נתונים שנאספו במשך עשור. המחברים חושבים שהנתונים ממש מביאים ל"התפקחות". הנתונים על ישראל מדכאים למדי, וכדאי להסתכל עליהם (תכנסו לכאן, תבחרו ישראל, ותבחרו ב-all במקום שבו ניתן לסמן את השנים. כדאי גם להסתכל על זה כ-table – יותר מפורט).  מסתבר שתחושת ההתדרדרות הכללית שיש לי היא לא כל כך מנותקת מהמציאות, ובשנה הבאה אני צופה התדרדרות גם בקטגוריה של voice and accountability. צנזורת אינטרנט אף פעם לא תרמה יותר מדי לקטגוריה הזאת.

אני לא יודעת כמעט כלום על בנגלדש, חוץ מזה שמוחמד יונוס בא משם, ושחיים שם הרבה יותר אנשים ממה שניתן לצפות לגבי מדינה שאני לא יודעת עליה כלום (למעשה, זה אחד המקומות הצפופים בעולם, אוכלוסייה 147,365,352 נפש על שטח של 144,000 קמ"ר (133,910 קמ"ר אדמה), קצת פחות מגודלה של מדינת איווה. ותודה לספר העובדות). אבל על הצביעות הליברלית, החומר רק ממשיך להצטבר.

מחצית מ-147 מיליון הבנגלדשים חיים מפחות לדולר ליום. ועד לאחרונה היה שם משהו שנראה כמו דמוקרטיה. בחודשים האחרונים, מסתבר, שוררת שם חוסר יציבות פוליטית, מאחר והאופוזיציה טוענת שמפלגת השלטון התעסקה עם הסקרים. אי לכך ובהתאם לזאת, ביום חמישי האחרון הכריז נשיא המדינה על "מצב חירום", השעה את הבחירות שהיו אמורות להתקיים ב-22 בינואר, ולא קבע תאריך חדש. 

מצב החירום, כמובן, נותן למשטרה סמכויות נרחבות, ומבטל את רבות מזכויות האזרח. כמו בכל מקום שבו היה דבר כזה. מצב החירום כולל עוצר בכל הערים הגדולות, ביטול התקשורת החופשית, וכו' וכו' וכו'. 

וכותרת שראיתי היום בסוכנויות אומרת כך: "מצב החירום בבנגלדש טוב לעסקים, אומרים היצואנים". נשיא איגוד יצרני ויצואני הלבוש הבנגלדשי אומר: "אנו מברכים על מצב החירום, כי הוא יביא יציבות למדינה ולפחות יבטיח אווירה ידידותית לעסקים".

איפשהו, נראה לי ש"נערות הטלפון" של יונוס יסתדרו טוב יותר בלי מצב חירום.

יום קשה עבר על כוחותינו. שבוע קשה. שנה קשה. מאחר ואין לי שום כוח נפשי להתייחס לענייני מסים, הטאליבן המשתלט על ישראל או שאר קשקושי היום, אני אשחק עכשיו בניצן הורוביץ, ואקשקש קצת על כמה דברים רחוקים יותר. מה זה רחוקים, כמה דברים שמתרחשים אוביוסלי על כוכב אחר.

בגרמניה, אנשים הפסיקו ללדת. בכל אירופה, למעשה. זה כבר די common knowledge, שככל שהנשים משכילות יותר, כך הן יולדות פחות. ובעולם של קפיטליזם ברוטלי, יודעים כל איש ואישה שמבינים את דרכי העולם הזה שלא יולדים אם אי אפשר לפרנס (ולא רק ברמה של אוכל ובריאות, אלא גם ברמה של בובות אלמו, המותגים הקיימים וכל חוג פלצני שכל הילדים הולכים אליו), ובוודאי שלא יולדים אם זה הופך אותך לשפחה עם שלוש משרות דה פקטו, בזמן שהבחור, אם הוא קיים בכלל, לא ממש מבין מה רוצים ממנו בכל העניין הזה של הילדים, סידור הבית, ניקיון, הכנת ארוחות ערב וכדומה.

כן, זו הכללה גסה. אבל כל אישה יודעת שיש בה יותר משמץ של אמת. ראו למשל את הכתבה המאממת של הגברת ריקי כהן ב-ynet, על ה"פמיניסטיות" החדשות. נשים תבוסתניות מצליחות להגיע לכזו רמה של רציונליזציה, שהן מכנות את הוויתור שלהן על המאבק האמיתי – שוויון בין גברים לנשים לא רק במה שקורה מחוץ לבית, אלא גם במה שקורה בתוכו, בשם החצוף "פמיניזם".

אבל נחזור לגרמניה, מקום נאור באופן יחסי (אגב, אנחנו חיים היום בשנת 2007. סתם, תזכורת למי שיש לו דחף עז להשתמש במילת ה-"נ"), שם מבינים עניין (בכל זאת, קנצלרית, למרות שאין לה ילדים). ילודה נמוכה זו בעיה. האוכלוסייה מזדקנת, יש פחות עובדים, וצריך לשלם יותר פנסיה. בעיה. ועידוד הגירה של "עובדים אורחים" כמו פעם זו לא התשובה האופטימלית, לפחות לא בצורה המונית (ולא, ממש לא בגלל שרחובותיהם הנקיים והמצוחצחים נשטפים בים של מוסלמים או אפריקנים פרימיטיבים ומלוכלכים ושורצי מחלות, שכל ייעודם בחיים זה לא חס וחלילה להיות העבדים הדחויים של הלבנים השמנים, אלא להרוס את ערי אירופה היפות – כמו שנאמר בטקסט האנטישמי של איזה קשקשן, שהתפרסם באיזה "עיתון" רשת מוונצואלה (שמשום מה אנשים טענו שהוא ספרדי) שרץ פעם באימיילים וזכה לפופולריות רבה בקרב האנטישמים היהודים). אז מה הם עשו? תוכנית לעידוד ילודה.

ומה כוללת התוכנית? אדם שמחליט לקחת חופשת לידה, זכאי לקבל שני שליש ממשכורת הנטו שלו במשך 12 חודשים. אם שני ההורים מחליטים "לקחת תורות" בחופשת הלידה, הם זכאים להארכה של ההטבה עד 14 חודשים. בשבדיה מקבלים כבר מזמן עד 480 יום, ו-80% מהמשכורת. גם דיר פאפא, אם הוא רוצה. בשבדיה ובצרפת גם יש רשת מוזלת של מרכזי טיפול בילדים.

הקוריוז המשעשע בנוגע לתוכנית עידוד הילודה הגרמנית היה שהיא נכנסה לתוקף ב-1.1, ונשים בהריון מתקדם עשו ככל שביכולתן כדי שילדן לא ייוולד בדצמבר. חבל, מזל קשת זה אחלה מזל. ואני יודעת מניסיון.

ובמקום רחוק מאוד משם, בסין, אסור ללדת יותר מילד אחד. מדיניות ממשלתית (אם כי עכשיו מותר ללדת שניים אם הראשון היה בת, כדי לצמצם את תופעת רצח התינוקות הבנות). קראתי, אגב, בספרה של קרן צוריאל "המיליארד הראשון שלי" (אגב, חברים, מה קורה עם העורכים בהוצאה שלכם? שכר מינימום?) שהמדיניות הזאת יוצרת דור של ילדים נסיכים מפונקים שקשה בכלל להאמין.

איזה עולם מופלא.

***

בצרפת יצא לפני איזה חודש ארגון בעל שם משונה ביותר, "ילדיו של דון קישוט" (אני מאוהבת…), בקמפיין למען ההומלסים. הוא פתח את הקמפיין בהקמת עיר אוהלים באזור אופנתי בפריז. בהמשך החודש צצו להן ערי אוהלים כאלו בערים נוספות במדינה. אחרי זה כמה אנשים נכנסו לאיזה סקוואט גדול ליד הבורסה והכתירו את המקום בשם "המשרד לענייני הומלסים ואנשים עם בעיות דיור". אחרי חודש, דה וילפן יגיש הצעה שתעגן את הזכות לדיור בחוק. סרקוזי ורויאל מבטיחים גם הם לעשות הכל למען חסרי הבית (שלושתם יתמודדו על נשיאות צרפת באפריל הקרוב).

במדינה, אגב, לפי איזשהו סקר שעשה איזשהו ארגון, יש 100 אלף אנשים שחיים ברחוב, עוד כמיליון שמסתובבים במלונות, מוטלים, מקלטים וכו', ועוד 2 מיליון שתנאי המחיה שלהם "לא הולמים". אין מה לעשות, אין על הצרפתים בתחום הזכויות המעוגנות בחוק. הזכות לדיור תצטרף לזכות להשכלה והזכות לבריאות, ולמגילת זכויות האדם והאזרח. ואפילו בלי טרור לבן. אם להזכיר לרגע – כאן המדינה לא מוכנה אפילו להגדיר מושג פשוט כמו "קיום בכבוד". למה, מישהו חייב לכם משהו? למה, יש כאן בכלל מדינה?

***

אי אפשר לשחק בניצן הורוביץ בלי רגע של פסימיות בעניין איכות הסביבה. אם כי אני לא חשה כל כך הרבה פסימיות כרגע לגבי המחשבה שעוד בערך 20 עד 30 שנה יימסו קרחוני הקוטב והעולם כפי שאנחנו מכירים אותו, האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה והסדר החברתי כפי שאנחנו מכירים אותו יימחקו עם המים. וזה בגלל שהטלוויזיה דולקת ואולמרט מקשקש משהו. בתשובה לשאלתו של החבר הזה של איינשטיין, "למה אתה כל כך מתנגד לרעיון היעלמותו של המין האנושי", אני חייבת לומר שלמרות שהייתי באמת רוצה שהעולם יהיה מקום טוב יותר למחייה לבני אדם ולג'ירפות, כרגע, ההתנגדות שלי לרעיון הזה אינה עזה במיוחד.

ובנימה אופטימית זו.

חברים, כולנו יכולים להתגאות בעצמנו. עשינו את זה. השנה, ה"טיים" בחר בנו להיות איש השנה. בנו. בך.

Time magazine's "Person of the Year" is You.

על השער הם שמו תמונה של מראה. או מחשב בעצם.

ולמה אנחנו, אתה, את, קיבלנו את הטייטל המרשים הזה? שימו לב – בהמשך לשיחותינו כאן – על זה שתפסנו את המושכות של התקשורת הגלובלית, שייסדנו והגדרנו את הדמוקרטיה הדיגיטלית החדשה, על זה שעבדנו בחינם וניצחנו את המקצוענים במשחק שלהם עצמם. כך אומר כתב הטיים, לב גרוסמן, לא אני. 

"For seizing the reins of the global media, for founding and framing the new digital democracy, for working for nothing and beating the pros at their own game, Time's Person of the Year for 2006 is you". 

טוב, נו, אנחנו כאן אולי עוד לא ממש שם. אבל שוב, בהמשך לשיחותינו, המהפכה התחילה ואף אחד לא יעצור אותה. בקרוב אצלנו.