כן, צריך להחזיר חובות

הטענה הזאת ש"חובות צריך להחזיר" היא פשוט מעייפת (אפילו בלי להיכנס לגיחוך שבהקבלה בין חוב של מדינה לחוב של משק בית), בעיקר כי אף אחד לא טען אחרת – חוץ מה-IMF, מסתבר. מה שקורה שם עכשיו לא קשור בכהוא זה לשאלה הזאת. יש חוב, הוא תוצר של שחיתות, ריקבון ושיטה כושלת – ממשלות וממסד יווניים מושחתים, בנקים צרפתים וגרמנים לא אחראיים שהימרו יותר מדי, וגולדמן זאקס כמובן. ב-2010 (ו-2012), כשהסיפור התפוצץ, יוון נזקקה לסיוע. באו מוסדות האיחוד האירופי + IMF ונתנו לה חילוץ – בתנאים. את החלק הזה של הסיפור אף אחד לא מכחיש, על אף אחד מצדדיו.

התנאים האלה היו ביטוי של תפישת עולם כלכלית מסוימת, מה ששויבלה מכנה "expansionary austerity", והתבססו על תחזיות מסוימות, שהיו אמורות להקטין את נטל החוב ולהחזיר את הכלכלה היוונית למסלול של שיקום. יוון יישמה אותם. הסתבר שהתחזיות היו מופרכות לחלוטין והתוכנית כשלה כשל עמוק. במקום לצמוח, כלכלת יוון התכווצה ב-25%. במקום להשתקם, האבטלה זינקה ל-26%. במקום שנטל החוב יירד, הוא זינק לרמה שאינה בת קיימא. הטענה שמתישהו זה יעבוד לא היתה מבוססת על כלום, והמחיר היה גבוה מדי. אה, ואף רפורמת עומק שנועדה לטפל בבעיות היסוד האמיתיות של הכלכלה היוונית לא נדרשה (מעבר ל"העברתי לכם רשימה") – ולא בוצעה. מדובר במלחמה בשחיתות ובקליינטליזם, ובהעלמת מסים נרחבת בקרב המעמד הגבוה ביוון.

ב-25 בינואר השנה היוונים הביעו את שאט רוחם מהכישלון הזה ובחרו ממשלה שמכונה בכל מקום "שמאל רדיקלי", מתוך כוונה לצייר אותה כמשהו קיצוני. יכול להיות שיש שם כאלה, אבל כל מה שיצא החוצה מהממשלה הזאת במו"מ מאז ועד היום היו דברים מתונים ביותר ורציונליים ביותר, שבמקסימום אפשר להכניס אותם תחת מה שפעם היתה הסוציאל דמוקרטיה, אפילו זה יהיה קצת far fetched. הם היו מוכנים בעצם לפתוח הכל, חוץ מאי פגיעה בחלשים ביותר בחברה ושיהיה שם משהו שמכוון לחזרה למסלול של שיקום ארוך טווח (כלומר, החזרת יציבות ליותר מחמישה חודשים).

לכאורה, מה יכול להיות יותר רציונלי מזה, בעיקר למי שרוצה לקבל את כספו בחזרה, שתהיה לו בצד השני ממשלה שלא חתומה על פירוק טוטלי של החברה ולכן יש לה יותר יכולת לבצע רפורמות שיזכו לתמיכה ציבורית, ושהכלכלה תחזור לצמיחה וכך תהיה יותר מסוגלת גם להחזיר את חובותיה. ויותר מזה – היוונים בחרו בסיריזה כי היא מחוץ לממסד. זה כבר נותן לה סיכוי הרבה יותר גדול להיות מסוגלת להתחיל בביצוע רפורמות העומק מאשר קודמותיה, מה גם שלפחות שר האוצר (עדיין) שלה הצהיר קבל עם ועדה עוד לפני הבחירות שזאת אחת מהרגליים שעליהן עומדת המפלגה – מלחמה באוליגרכיה, בקליינטליזם ובשחיתות.

אילו "נושיה" של יוון היו לוקים במינימום רציונליות, הם היו מזהים הזדמנות ונותנים צ'אנס. נכון, זה דורש להודות בטעות – לפחות לגבי יוון – שמחירה היה גבוה מאוד מבחינת האוכלוסייה שם. אבל גם המצב שם עשוי להשתפר וגם סיכוייו של הכסף לחזור גדלים, אז זה נראה כמו מחיר קטן מאוד לשלם בהתחשב באלטרנטיבות. באמת, אפילו די קל לחשוב על דרך למסגר את זה פוליטית שתייחד את יוון, מה גם שלמדינות אחרות איפשרו כבר התאמות. אבל מאז 25 בינואר ועד לעצם היום הזה, ההתנהגות של ה"נושים" נראית כמכוונת למקום אחד בלבד – העפת סיריזה והחזרת המושחתים לשלטון ביוון. ועכשיו זה כבר הגיע לממדים פסיכוטיים.

היה יכול להיחתם הסכם כבר בפברואר, אילו ה"נושים" היו מוכנים לעשות ריסטרקצ'רינג הגיוני של החוב (שכולם בסופו של דבר מכירים בנחיצותו), לתת מרווח נשימה של שנתיים (בביקורת ובפיקוח, כמובן), להימנע מלקצץ עוד למי שכבר אין לו כלום, ולאפשר ליוון גישה לתוכנית השקעות בכלכלה האמיתית. מינימום של המינימום מבחינה כלכלית-רציונלית גרידא. ואז גם לא היה מתרחש בכלל ה-bank run שמחייב את ה-ECB  להחזיק את מערכת הבנקאות שם על מכונת הנשמה. כולם היו מרוויחים מזה, בעיקר הם. אבל במקום רציונליות, הנארטיב היה נארטיב של השפלה, רק אלוהים יודע למה.

ציפראס לא יצר את החוב הזה וציפראס לא סירב לשלמו. זה קצת מגוחך, אחרי הכישלון של הממשלות הקודמות לספק את הסחורה, לא לתת לו אפילו את הצ'אנס הקטן ביותר מהרגע הראשון ולהביא את זה למצב שבו הוא נדרש להפוך לעוד פפנדראו (ומווארופקיס דורשים להפוך לעוד הארדובליס) או לעוף, עם ה-take it or leave it הזה שהוביל למשאל. אני מצטערת לומר, אבל במקרה הספציפי הזה (שאני עוקבת אחריו באימה מאז שהתחיל) המצב שחור-לבן לגמרי, והאשמה ביצירתו ובהחרפתו היא של ה"נושים" בלבד. לפחות עד כה, נראה שהם מוכנים לדחוף את זה לקריסה טוטלית. ציפראס, לעומתם, יוצא כאן גיבור לאומי ועולמי – גם אם ייאלץ בסופו של דבר להיכנע לנוכח המתקפה המסיבית והענישה הקולקטיבית שבה משתמשים ה"נושים" כדי לכפות את רצונם על המדינה, וכל מדינה צריכה לשאוף שיופיעו בשמיה פוליטיקאים בעלי עמוד שדרה כמוהו, בעיקר ישראל.

10 תגובות על הפוסט “כן, צריך להחזיר חובות

  1. רק למען הסדר הטוב מה שניתן להבין מהפוסט הוא שאכן יש להחזיר חובות, גם אם נוצרו על ידי ממשלה קודמת ומושחתת, והדיון שעוררת הוא מה הדרך הרציונלית לעשות זאת.
    אני הייתי לוקח את זה שלב אחד הלאה ובסגנון איסלנד בודק בכל רגע מה משרת טוב יותר את האינטרסים העצמיים, במקרה הזה של יון, להחזיר או לא. כמובן שלמנוע את הבידוד הכלכלי הוא אינטרס כבד משקל למען החזרת החובות.
    ככלל יש סיכון בלהלוות כסף והבכיינות האירופית בעיני היא לא במקומה. כפי שאומרים בבית המשפט "יזהר המלווה"

  2. לא, לא צריך להחזיר חובות (וסליחה על ההתפרצות לתיבת התהודה). גוש היורו קנה אחרי תספורת את החוב היווני גם במטרה להפוך את הענין מענין פיננסי לענין פוליטי. אם הענין היה נשאר פיננסי יוון היתה בצרות כמו שמוכיחה אי היכולת של ארגנטינה להשתחרר מעניני שמיטת החובות שלה למרות שרק בעלי 7% מהחוב לא הסכימו לתספורת, וארגנטינה במצב פי 10 יותר טוב מיוון.

    מאחר ששר האוצר החתיך צדק באופן עקרוני בטיעונים שלו אני מתקשה להאמין שאנשי היורו לא מבינים ומסכימים איתם. ועדיין לא ניתן למחול על החוב היווני מאחר שמחילה כזו תשפיע על מדינות אחרות כמו אירלנד ספרד פורטוגל וקפריסין שאזרחיהן ישאלו את עצמם למה להם לשלם את החובות שלהם וזה יהי סוף גוש היורו.

    אז מה שהיה קורה עם התוכנית היתה מתקבלת הוא דילול לאורך זמן של החוב בין אם בתספורת ישירה בתוכנית החילוץ הבאה או העברות כספים "הומניטריות" דרך הEU.

    יוון כרגע במאזן תקציבי שלילי ולצפות ממנה להחזיר חוב במצב הזה זה כמו לצפות מאום אל פחם לנהל תקציב מאוזן. מה שגוש היורו מצפה כרגע מיוון זה שהם לפחות ינסו אבל ביום ראשון היוונים צעקו בקול רם ש"לא רוצים ולא רוצים" צעקות ששמעו כל הלאומנים מתנגדי היורו באשר הם והם ישתמשו בצעקות האלו כחלק ממערכת הבחירות הבאה שלהם בכדי להוכיח לאזרחי גרמניה הולנד בלגיה וצרפת שהדבר היחידי שיוצא להם מהיורו הוא תשלום מיסים גבוה יותר בכדי לתמוך בעצלנים היוונים.
    הכישלון הגדול של החתיכים היוונים הוא להבין את המגבלות על הצד השני של המשא ומתן מה שהביא אותנו למבוי הסתום הנוכחי.

    אבל כל הסיפר יסתיים ב20 ליולי. למרות הכותרת שלך יוון תכריז על מטבע חדש שווה ערך ליורו והמרת כל החוב אליו וזה יפתור את החוב הפנימי ולגבי החוב החיצוני הם יגידו שהוא נכפה עליהם בידי כוחות אימפריאליסטיים ניאו ליברליים ואין שום סיבה שמדינה ריבונית תחזיר חוב כזה (גם את מסכימה עם זה).

    • אני דווקא חושבת שהם הבינו מצוין את המגבלות על הצד השני, על כל גווניו, אולי אפילו יותר טוב משהצד השני הבין אותן, ושיחקו אותם אחד נגד השני (ו-IMF נגד כולם, מה שנגמר בסופו של דבר בפרסום שתומך במחילת חובות ולקרע גלוי בינם לבין גרמניה, שלפני זה דווקא התעקשה למתן את הפוליטיזציה ועל המסגור של זה כעניין של "כללים", באמצעות התעקשות על נוכחות ה-IMF). בסופו של דבר, לי נראה שהם הבינו בערך מהרגע שנכנסו לתפקידם שגרמניה מנסה לפלוט אותם מהיורו בכל מקרה, מכיוון שחושבים שם שזה יחזק את היורו באמצעות פחד (זה לא יכול להיות יותר מפורש מהדברים ששויבלה אמר לגייתנר וצוטטו בספרו של האחרון. וגם אי אפשר להבין את הצעד הפוליטי של נגיד הבנק המרכזי דראגי ב-4 בפברואר בצורה אחרת לדעתי). לכן כל הפעילות שלהם בחצי שנה האחרונה, שהגיעה לשיאה סביב הרפרנדום, נועדה להגדיל מאוד את הסיכון ואת המחיר של צעד כזה – ולפתוח את האפשרות שהתגובה הפוליטית אליו בכמה מדינות קריטיות (לדעתי דווקא צרפת ואיטליה) תהיה ההפוכה מזו שמייחלים לה הגרמנים. וליתר ביטחון, גם למנוע כל אפשרות ל-regime change "רגוע" שוב, על כל צרה שלא תבוא (ע"ע, מטבע מקביל או חזרה לדרכמה) (ולראיה, בערך הדבר הראשון שציפראס עשה יום אחרי המשאל היה לכנס את כל האופוזיציה (חוץ מהנאצים והקומוניסטים, כמובן) מאחוריו).

      בפוסט הזה התייחסתי לשאלה העקרונית-מוסרית במסגור הגרמני שלה, והוא נועד בסך הכל לפרק כמה טיעוני תת רמה שמבוססים על ההנחה שכולם בורים ומטומטמים (לא אנקוב בשמות…). כמובן שיש גם עניינים פרקטיים מאוד שהחתיך מתייחס אליהם (על האופן שבו מחזירים את החוב בצורה הוגנת יותר), ועניינים אתיים-מוסריים אחרים שתומכים באי-החזר חובות, לפחות לא בכל מחיר, שאליהם מתייחסים ועדת האמת בנושא החוב, בית המשפט העליון ביוון (ובעבר גם בית המשפט העליון בפורטוגל) והאו"ם. לגבי ה-20 ביולי, מה אומר לך, אם למדתי משהו אחד מהמעקב אחרי הסיפור הזה הוא להימנע מהנחה שאני רואה את כל התמונה בכל רגע נתון, ולכן להימנע מתחזיות שמבוססות על מידע חלקי. ככל שעובר הזמן, זה נראה יותר ויותר כמו משחק שחמט בסיכון גבוה, לא פוקר ולא צ'יקן. נראה מה ציפראס יציג היום בפני היורוגרופ, נהיה קצת יותר חכמים.

      • מה שאני רואה פה (10 וחצי שעות ממועד ה"אולטימטוום" ליוון להציג הצעה נוספת) הוא שיוון מראש רצתה לפרוש ומחפשת לנאשים מישהו אחר בטח מסיבות פוליטיות פנימיותץ זה משתלב טוב עם הרטוריקה הלאומנית של אנשי ציריצה והמגמות הלאומניות ביוון. זה לא שימט ולא פוקר זו פשוט דרמה ולאזרחי יוון שלא ימלטו ממנה זו תהיה גם טרגדיה איך שלא תגמר ההצגה.
        לכן הטענות על "לא נתנו להם צאנס" הן פשוט לא רציניות, צאנס זה לא משהו שמקבלים אלא משהו שעובדים קשה בשביל לייצר.

        שר האוצר החתיך אמר שתוך 24 שעות ניתן להגיע להסכם ואנחנו כבר יותר מ72 שעות אחרי המשאל ועדיין אין בכלל הצעה. אני עוקב אחרי כל הענין סתם בתור הצגה ואפילו אני מרגיש שהיוונים סתם משקרים או מתנהגים כמו ילדים קטנים, אז איך מרגישים האנשים שממש צריכים לקבוע את ביום שלהם מסביב לגחמות היווניות והינה פתאום יש להם משהו הרבה יותר חשוב שדורש את תשומת ליבם (סין) אבל הם חייבים לבזבז את הזמן עם יוון. פלא שאף אחד לא ממש רוצה לתת להם צאנס?

        מישהו עשה פה עבודת PR מצוינת ועבד יפה על הרבה אנשים אבל כדי לזכור שPR לעיתים מאוד רחוקות מבוסס על תוכן ממשי. אם היית עכשיו בגרמניה אולי היית שואלת למה ממשלת גרמניה משקיעה כל כך הרבה מאמצים בשביל לחלץ את הכסף של עשירי יוון (מי שאין לו, צנע ממילא לא יפגה בו) במקום להשקיע אותו בעניי גרמניה.

        • הבנתי. לי זאת נשמעת כמו תפישה די תלושה ממה שבאמת קרה וממה שאומרים לפחות חלק מהמעורבים בדבר באופן קונסיסטנטי ולא מינואר. אבל אין טעם כרגע לוויכוח מהסוג הזה, לפחות לא עד שנראה איך השלב הזה נגמר. רק שתי הבהרות:

          א. למיטב הבנתי, המסקנה הזאת סותרת את השתלשלות העניינים מאז 25 בינואר, ומתעלמת ברוב נוחות מצעדים מאוד קונקרטיים שבהם נקט ה-ECB עוד לפני שהתחיל המו"מ ומאמירות מאוד מפורשות מצד גרמנים בכירים עוד לפני שהיו בחירות, שמצוטטות על ידי, מה אומר, מקורות שלפחות בעיני הם די מהימנים (כמו למשל שר האוצר האמריקאי לשעבר). לא שאין מאבקים פוליטיים פנימיים בתוך יוון (שקשורים קשר הדוק למאבק החיצוני ולבעיות היסוד של הכלכלה והחברה במדינה), אבל אני ממש לא חושבת שהמטרה של ציפראס היתה יציאה, ובטח לא של וארופקיס (אם כי ממש לא ברור שזאת אינה האופציה הטובה ביותר להם). אני לגמרי לא שותפה לתחושתך לגבי השקרים וכו' (אם כי אני יכולה להבין מאיפה היא באה. מה שקרה בתקשורת בתחום הזה, ואני אומרת את זה כעוסקת במלאכה, הוא מביש במיוחד. האופן שבו צרכתי מידע בעניין הזה בחצי שנה האחרונה דרש ממני הרבה מאוד עבודה). ואני ממש לא חושבת שמדובר כאן בגחמות, אלא בעניין מאוד יסודי, שמשמעותי לכל אירופה כיום הרבה יותר מסין, בעיקר אגב אם באמת מתרחשת מול עינינו איזושהי התפרקות גלובלית.

          ב. בלאסט מייל הזה אף אחד מאיתנו לא רואה כלום. הרוב מתרחש עכשיו מאחורי הקלעים, וכנראה שמתרחש הרבה מאוד. הקרע הצרפתי-גרמני הוא כבר די גלוי, וברגעים אלה ממש גם טאסק אומר דברים שמרמזים על היחלשות העמדה הגרמנית. אבל אנחנו רואים רק רסיסים ממאבקי הכוחות האלה, ולכן ממש עדיף לחכות.

  3. היי יונית, ורופקיס אכן גיבור, ראיתי את הראיון שלו שנתן בבלומברג והוא נראה נסער, אך לא שבור, וזה שהוא מעדיף שיחתכו לו יד במקום לחתום על המשך הסנקציות, אדם מרשים ביותר, רק שיזכה לגיבוי ולא ישאר יתום במערכה. רציתי לשאול, מי היום הנושים העיקריים של יוון שדוחקים אותה עוד ועוד לפינה? האם זו מתוך תקווה להשתלט על נכסיה? האם זה מתוך רצון חיצוני למוטט את האיחוד? האם זאת פסיכוזה של האגו הצפון אירופי?

  4. ראשית תודה פוסט מעולה.
    שנית שווה לקרוא את דעתם של שני כלכלנים מקרן המטבע העולמית על שמיטת חובות במקרה כמו המקרה היווני. https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&uact=8&ved=0CCEQFjAA&url=https%3A%2F%2Fwww.imf.org%2Fexternal%2Fpubs%2Fft%2Fwp%2F2008%2Fwp08238.pdf&ei=1HaXVaDLDoKM7Qbo7Y-4BA&usg=AFQjCNH302ZvnI_HqcCAJtk65qtN8GIXGw&sig2=E58NiTbT5PUTQAjtZQsumQ

כתיבת תגובה