בסך הכל, הצעה לא רעה

בעקרון לא רציתי לכתוב עוד מסה לפני שתושג איזושהי הכרעה במאבק המתיש הזה בין יוון ל"נושיה", אבל עכשיו, כשהקלפים סוף סוף נמצאים על השולחן ומתחילים להישמע כל מיני רעשים מכל מיני כיוונים – כלומר, הדיסאינפורמציה מתחילה לזרום בשצף קצף – נראה לי שבכל זאת כדאי לומר משהו.

על ה"משא ומתן" שהתנהל בחודשים האחרונים והאופן שבו הוצג בתקשורת אני מניחה שיהיה עוד הרבה מה לומר אחרי שהמים ישקטו, אם וכאשר. לא חסרות לי תובנות, כואבות ופחות כואבות. שתיים מהן אני יכולה כבר לחלוק: מקריאת עומק ביקורתית ושוטפת (שלא לומר אובססיבית) של המידע הגלוי, אם התחלתי באהדה לווארופקיס – כיום אני פשוט גרופית שרופה. והתובנה השנייה היא שאני יותר לא מאמינה אפילו לסימן פיסוק אם הוא מופיע ב"פיננשל טיימס", גוף תעמולה שבעיני כיום הוא גרוע מפוקס ניוז. אבל זה besides the point.

אם מה שפורסם ב-eKathimerini הוא אכן המסמך המלא האמיתי, וזה נראה כך, הוא נראה כמו משהו שלא באמת כולל נסיגה משום עקרון מפתח של סיריזה, לפחות לפי מה שהציגה הממשלה במהלך התקופה השוחקת הזאת (שמשקף את משנתו של וארופקיס). אם כבר, ההיפך הוא הנכון, ונראה שטקטיקת השחיקה הפומבית הצליחה פלאים.

פרט לקיצוץ לא גדול מדי בתקציב הביטחון (סיפור טוב כשלעצמו. הגארדיאן מציעים נקודה למחשבה מדוע הוא הופיע רק עכשיו ומדוע הסכום כל כך נמוך – רק 200 מיליון יורו. כמובן שזה קשור לזהות מוכרי הנשק ליוון…), כמעט כל הצעדים הם הקצאה מחדש של משאבים דרך מיסוי – ביטול או צמצום פטורים, לצד העלאת מסים דיפרנציאלית או כזו שכוללת הסתייגויות למניעת פגיעה בחלשים. וכמובן, המסמך כולל את כל הרפורמות המבניות שווארופקיס קודח עליהן כבר חודשים (כולל שיתופי הפעולה שהוא עובד עליהם עם ה-ILO  ו-OECD).

***

לומר על המסמך הזה שמדובר בהמשך הצנע משקף או חוסר כנות אינטרסנטית או חוסר הבנה. לפי ההגדרה הנקייה, כל ניסיון לצמצום החוב (צמצום הגירעון התקציבי) יכול להיחשב כ"צנע". האופן המעשי שבו מוגדרת מדיניות צנע ביקום שבו אנחנו חיים הוא (נגיד, לפי ההגדרה של investopedia) צעדים לצמצום הוצאות הממשלה, שפוגעים בכמות ואיכות השירותים שמספקת הממשלה לאזרחים. לפי ההגדרה של וויקיפדיה, "הקיצוצים פוגעים קשות בדרך כלל במשפחות מהמעמד הבינוני והנמוך, ולא פוגעים כלל בעשירים".

מה שכן קרה כאן הוא שבמשך חמישה חודשים של מאבק על דעת הקהל העולמית, היוונים דחפו את ה"מוסדות" למקום כזה, שדחייה על הסף של ההצעה הזאת היתה שומטת את הלגיטימציה מתחת לרגליהם (ואפילו מביאה לפירוק הברית הקדושה בין גרמניה לצרפת). בכלל, נראה שהשליטה הבלתי מעורערת של ה"מוסדות" בנארטיב בשבועות האחרונים התרופפה. הטקטיקה של ה"הפרד ומשול" בתוכם בסופו של דבר די הצליחה. עם זאת, עכשיו כמובן צריך to save face ולהציג את זה כמו כניעה יוונית, כאשר חלק מהסעיפים שם כבר הוצגו כמשהו שהוצע על ידי ה"מוסדות" (נגיד, הקיצוץ בביטחון, ואפילו גביית מס מעשירים, בחיי). הקולות האלה, אם כך, אינם מרגשים כל כך.

בסופו של דבר, כל ההצעה הזאת נראית לגמרי כמו In your face ל-IMF. אם יש תמונה אחת שבעיני תפשה את המצב כהווייתו, זאת לא היתה התמונה של וארופקיס על הרצפה סטייל דיוגנס, אלא דווקא הפרצוף של לאגארד ביום שני, ובהמשך אי השתתפותה במסיבת העיתונאים אחרי היורוגרופ, בטענה הרשמית שהם רצו שזה יהיה קצר.

ככל שהזמן עבר במו"מ, נעשה ברור יותר ויותר שהיוונים מנסים לדחוק החוצה את ה-IMF, כדי למקד את המערכה בזירה הפוליטית הפנים-אירופית. בשבועות האחרונים זה כבר נאמר בגלוי (ועם כל הכבוד לזלזול שהופגן כלפי הטענה הזאת של ציפראס, ממש אין להקל ראש בטענה לאחריות פלילית של ה-IMF למצב, כשכבר גלוי שב-2010 הם ידעו שזה הולך לקרות ושהתחזיות הרשמיות שלהם היו כל כך off mark). אם ההצעה היוונית הנוכחית תתקבל, סביר להניח שזה מה שיקרה – האירופים ישלמו ל-IMF  ויוציאו אותם בשקט מהסיפור הזה.

כרגע, לרוע המזל, נראה שהמוסד הרקוב הזה עוד מעז לעשות שרירים (וציפראס משתולל בתגובה). יש לקוות שהם לא יצליחו, ושיהיה בכך עוד נדבך בחיסול סופי של הגוף האיום הזה, שלמרות טענותיו הפאתטיות ברגע החיכוך על זה שהוא התקבל בברכה בכל מדינה שלה סייע (לפחות במלונות חמשת הכוכבים בערי הבירה שלהן), צירוף האותיות IMF נחשב לקללה בחלקים לא קטנים בכלל של העולם (נגיד, אמריקה הלטינית).

***

גם הרעשים שנשמעים מצד קבוצות לחץ שייפגעו מהסכם כזה והפוליטיקאים שלהן אינם מפתיעים. זהו כמובן המבחן הגדול האמיתי של סיריזה, שיראה עד כמה היא באמת מנותקת מהממסד המושחת ויסמן את אפשרותה של הממשלה הזאת להתמודד ב-money time  הממשי ולעשות מה שאף ממשלה יוונית לפניה לא ניסתה אפילו לעשות – אחרי שתיגמר הסאגה הזאת שלא נותנת להם לזוז סנטימטר – הביצוע בפועל של הרפורמות האמיתיות, רפורמות העומק המבניות – לא הקוסמטיקה שה"מוסדות" מתעסקים בה (במקרה הטוב. במקרה הרע סתם אכזריות דוגמטית).

אחת מהרפורמות האלה כמובן נוגעת לתחום הפנסיה, ובהצעה הסעיף הזה הוא אכן מורחב ומורכב. שום דבר ממה שקראתי לא צלל לעומק למבנה מערכת הפנסיה היוונית, אבל החבר'ה של סיריזה הודו יותר מפעם אחת שמדובר במערכת בעייתית ביותר. אני מניחה שיש בה חוליים דומים למה שאנחנו מכירים. למשל, ענייני הפרישה המוקדמת שצמצומם הוא חלק משמעותי מההצעה, ושכנראה לא חלים ממש על החלשים והמסכנים (וארופקיס הזכיר כמה פעמים בהקשר הזה את עובדי הבנקים, נשמע מוכר משהו. וההצעה כוללת כמובן פטור לעובדים בעבודות מפרכות, אמהות לילדים עם מוגבלות ו"קטגוריות מיוחדות נוספות". אהמ).

על הגדלת ההשתתפות של הפנסיונרים בבריאות ובביטוח לאומי, שהיא האופן שבו מתבצע הקיצוץ הנדרש כאן, חלה הסתייגות ברורה – taking account of ability to pay, ובכלל הכל רצוף בהסתייגויות שנועדו להפנות משאבים מ-haves ל-have nots. ובכלל, צריך להזכיר בהקשר של הגדלת ההשתתפות בבריאות משהו שלא דובר בו מספיק בחודשים האחרונים, והוא הקריסה הטוטלית של שירותי הבריאות במדינה, עד לרמת הלהביא סדינים מהבית ומחסור בתרופות – גם בגלל הקיצוצים, אבל גם בגלל שחיתויות, נגיד בתחום הרכש של ציוד רפואי.

עוד סעיף שמוזכר ברפורמה הפנסיונית אומר:

"The consolidation of social insurance funds will take place in two phases and over a period of three years. In 2015, the process will focus on consolidating the insurance funds under a single entity…objective will be to secure further reductions in operating costs combined with a more effective management of overall fund resources, which includes balancing the needs between better-off and poorer-off funds…Finally, the government will take the necessary measures to fully offset the fiscal impact of the recent Constitutional Court ruling on elements of the 2012 pensions".

הפסיקה שהם מדברים עליה בסוף היא פסיקת בית המשפט העליון ביוון מ-10 ביוני, שהורה למדינה לבטל את הקיצוצים בפנסיות מ-2012 בטענה שהם היו "לא חוקתיים". משהו שבפורטוגל, אגב, הצליחו לעשות לפני שנגרם נזק גדול מדי. קצת שופך אור אחר על ההצעה הזאת, הייתי אומרת.

***

לגבי השינויים המוצעים במע"מ, גם כאן כדאי להסתכל על המחאה באופן זהיר. ראשית, הם לא כוללים בהצעה את העלאת המע"מ על מסעדות ל-23% (מ-13% כיום), אבל כנראה שזאת נקודה שפתוחה לשינוי. שנית, אולי יש הגיון מסוים בהטבות מס לתעשיית התיירות במדינה – אחרי הכל, מדובר בתחום היצוא הגדול ביותר שלהם שאחראי על משהו כמו 20% מהתמ"ג, אבל אני הייתי נזהרת בהתייחסות אל טענות המלונאים והמסעדנים לגבי חיסול התעשייה ופיטורים המוניים. מדובר בקבוצת לחץ בעלת כוח לא מבוטל. בכל זאת, 20% מהתמ"ג.

אף שאני יודעת היטב לא להקיש מניסיון אישי מסקנות כלליות נחרצות, לתחושתי מתח הרווחים בתעשייה הזאת, לפחות באתונה, אינו מבוטל כלל וכלל, והמע"מ המופחת שהם משלמים (אם אכן משלמים) לא בהכרח התגלגל להוזלת החופשה שלי (אני משמשת כסוכנת הנסיעות של עצמי, אז עברתי על עשרות אופציות בכל עיר). בוודאי ובוודאי שלא בתחום האכסניה (בכלל, נראה שיש שם לאן להתפתח, בעיקר בתחום ה-Low/medium budget. יש עוד דברים שאפשר להציע חוץ מנוף לאקרופוליס, עם כל הכבוד) – אבל גם לא בתחום המסעדות (נגיד, לעומת מסעדות בליסבון, שמשלמות 23% מע"מ).

אם הבעיה, כפי שטען באוזני מישהו מאחת המסעדות הבאמת יותר משובחות שיצא לי לסעוד בהן במהלך החופשה (Oineas, ברחוב Aisopou 9 בשכונת Psiri המהממת. מומלצת בחום רב), היא בשוק המוצרים (יוקר המחיה, למשל במחירי הדגים האיכותיים. כן, משום מה מצאתי את עצמי מנהלת שיחה ארוכה מאוד על איזשהו דג שאת שמו כבר שכחתי באחד הערבים שם), הרי שגם העניין הזה מוזכר בהצעה היוונית. סעיף שלם בה כולל תוכניות לליברליזציה של שווקים ולהפחתת הביורוקרטיה בהם. בסיוע OECD, אגב. לא IMF, שלפי הניסיון המצטבר הם מומחים קטנים מאוד בתחום.

***

נושא נוסף שכדאי אולי להזכיר זה ה-bank run. עוד נדבך בטקטיקת השחיקה. וארופקיס התנגד לאורך כל הדרך להטלת מגבלות על משיכת כספים מבנקים, אף שבימים מסוימים המשיכות הגיעו למיליארדי יורו (נגיד, בסוף השבוע האחרון). הוא אפילו טען שעצם הרעיון נוגד את רעיון האיחוד המוניטרי. בכך, נכפה בעצם על הבנק המרכזי האירופי להחזיק את הבנקים היווניים בחיים (נדמה לי שעכשיו הם כבר הגיעו לתקרת הנזילות שעליה לכאורה הוסכם בפברואר ואז התבצעה נסיגה מההסכמה – לטענת וארופקיס וציפראס) עד לסיום המערכה הפוליטית, מכיוון שהבנק לא יכול להרשות לעצמו לקבל החלטות שבמהותן הן פוליטיות – אין לו את הלגיטימיות לכך.

עוד דבר שנעשה כאן הוא הגנה על החוסכים ביוון מפני מקרה של חזרה לדרכמה. לא משנה אם הם העבירו את הכסף לחו"ל או שמו אותו מתחת למזרון – הוא עדיין ביורו. צעד לא רע בסופו של דבר מצד שר אוצר, הייתי אומרת. וגם כזה שבטח דורש עצבים מפלדה יצוקה. על הנושא הזה לבדו נכתבו כמה דברים מעניינים, אבל זה כבר לפעם אחרת. הוא גם חשף בדרך עוד כשלים מהותיים בהתנהלות האנטי דמוקרטית של מוסדות האיחוד המוניטרי, שבמוסד המכריע שלו אפילו לא מנהלים פרוטוקולים או מאפשרים לחברים בו לראות מראש מסמכים, גם זה – להמשך.

ניצחון מסתמן נוסף שנרשם הוא שכנראה, אם יחתם הסכם, יוון תקבל גם גישה לתוכנית השקעות (בכלכלה האמיתית) בהיקף של 35 מיליארד יורו. קולות בכיוון הזה נשמעים מכל מיני כיוונים, באופן מפורש מכיוונו של נשיא הנציבות יונקר, ועוד משהו שווארופקיס חופר עליו כבר שנים כקיינסיאני טוב. עכשיו, רק נותר להחזיק אצבעות ולהתפלל שמישהו ירסן את מאבק האיתנים של ה-IMF על כבודם האבוד ושישרף העולם, כדי שהסאגה הזאת תיגמר ומלאכת השיקום תוכל להתחיל.

***

עדכון: 

רק לפני כמה ימים ההצעה של ציפראס היתה "בסיס טוב לדיון", ואז ה-IMF התחילו להשתולל. במקום לצאת בשקט מהסיפור המביך הזה, שכבר כונה “one of the most credibility-sapping in its history” (לא שחסרים למוסד הזה אירועים מרסקי אמון, אבל יש להודות שכאן הם באמת הגיעו לשיא), הם ממשיכים להקל ראש בהשלכות של המדיניות הכושלת שלהם על חיי אדם ולפעול נגד האינטרסים שלהם עצמם (נגיד, לקבל את כספם בחזרה). וזה נהיה מביך יותר ויותר בכל דקה שעוברת.

תוסיפו לזה את הדוגמטיזם הגרמני, שכבר הצליח לפגוע בכל מה שעומד סביבו, כולל בגרמניה עצמה (היעדר השקעות, שחיקת שכר, סכסוכי עבודה מתגברים, פערים מתרחבים), ושממשיך לנסות להתעקש, כמו שהתעקש להכניס את ה-IMF כבר בהתחלה, שזה לא עניין פוליטי – ותקבלו דרך בטוחה לאסון אמיתי עם השלכות אנושיות חמורות מאוד. וגם להתנגשות פוטנציאלית פנימית עם צרפת, ואולי גם עם איטליה (שאני משתכנעת והולכת, לפי דברים שאני קוראת, שהיא עשויה להיות היעד הבא לקריסה). באמת, זה אי אפשר להאמין כמה שהאידיוטים האלה החמירו מצב שהיה אפשר להחליק די בשקט ומאחורי הקלעים בכל כך הרבה הזדמנויות בחודשים האחרונים.

ואגב, אם הרעיון הוא להוביל לשינוי משטר ביוון, זה לא כ"כ עובד עד כה (לא לפי סקר מלפני שבוע, שפורסם באופן "מתמיה" רק ביוונית, ולא לפי כותרות העיתונים ביוון הבוקר. חוץ כמובן מהקומוניסטים, הספליטרים האינסופיים). אני באמת מתקשה להבין מה עובר להם בראש כשהם הופכים גם את זה לגלוי (נפגשים, למשל, עם מנהיגי האופוזיציה ביוון), שלא לדבר על האלימות והזלזול הגלויים שמופנים כעת כלפי ציפראס. מה שלא עובד בכוח עובד ביותר כוח? מתי דבר כזה הצליח להפיק תוצאות חיוביות? בייחוד לנוכח רמות תסכול שרק גוברות כל הזמן בקרב רבים, ולא רק ביוון? קשה לי להאמין שהעליבות והטיפשות האלה באמת מתרחשות, וממש בא לי להקיא ממה שקורה שם. להתאבד על עקרון ה-TINA נשמע לי כמו אחד מהצעדים האידיוטיים בתבל. בקיצור, נראה לי שאפרוש לכמה ימים ואשקע קצת בניהליזם. או שלא. נראה.

ונקנח בקריקטורה. בכלל, יש כאן כמה דברים יפים מאוד.

greece1

8 תגובות על הפוסט “בסך הכל, הצעה לא רעה

  1. היי יונית, תודה לך, אף אחד לא רושם את המתחולל ביוון מול המוסדות כמוך, לפחות לא בעברית. אכן דרמה יוונית (בתקווה לא טרגדיה) . להבנתי, אירופה חייבת את יוון יותר מאשר יוון חייבת את אירופה, במובן הפיננסי וגם הפוליטי. ברמה הפיננסית, יציאה של יוון מגוש האירו ועמידה איתנה מול המלווים עלולה ליצור אפקט שרשרת כלכלי שסופו מי ישורנה. ברמה הפוליטית (ובסופו של היום זה הכל משחק פוליטי) אירופה רוצה לעמוד מאוחדת מול אמריקה והמזרח ולא תסבול פרישה של חברות מהאיחוד….(נדמה לי לעיתים כי ועידת בילדרברג מכתיבה את ההתנהלות הזו מאחורי הקלעים) יחד עם הרעיונות הגלובאליים של TTP TITP

    עוד נקודה, נדמה שהאמריקאים על מוסדותייהם מעוניינים בקידום הגלובאליזציה יחד עם שמירת ההגמוניה של האמפריה ובכך תמיד מנסים לבחוש ולטלטל את אירופה ככל הניתן. (גולדמן סאקס כמכשיר השרץ של כניסת יוון לאיחוד, הבחישה המתמדת בנושא האוקראיני וכו….)

    • תודה לך. אגב, קראת את הספר של וארופקיס, The Global Minotaur? בעיני זה ניתוח מבריק, מעמיק ומלא הבנה של המצב, כולל תיאוריית ההגמוניה האמריקאית.

      • לא , אשמח לצרף אותו לרשימה בלתי נגמרת של ספרים שאני חייב לקרוא….אני זוכר שהייתי רואה אותו בהופעותיו בקייזר ריפורט, כבר אז התרשמתי שהוא אינטלקטואל יוצא דופן….הופתעתי מאוד שנבחר להיות שר האוצר של יוון.

        • הוא כותב עוד יותר טוב משהוא מדבר, חוץ מהמנהג המעצבן שלו להשתמש בסימני קריאה. לא נתקלתי בכזאת בהירות מחשבתית כבר הרבה זמן.

          • כפי שמסתמן, ורופיקס הרדיקלילסט ורעיונותיו לגבי עתיד היורו והרפורמות הדרושות לכך לא מתעכלים טוב אצל הבירוקרטים הקושחים והמרובעים עד כאב מהצפון…..

          • הם מחסלים את עצמם, כולל גרמניה. זה פשוט לוקח המון זמן ועולה בהרבה דמים. אולי השוק הזה יאיץ קצת את התהליך. הוא אכן תופס את העניין בשורשיו, אבל הוא בעיקר רציונלי עד כאב.

כתיבת תגובה