2008 ספטמבר | יונית מוזס

חשיפה במעריב: המסיתים נגד דב חנין

25 09 2008

כל גבולות נפרצו בפוליטיקה הישראלית השבוע. ביום אחד מגיעים לתקשורת סיפור על ניסיון רצח של איש אקדמיה, וסיפור על מעשה הסתה חמור כנגד מועמד לראשות עיר. מה הפתרון? שהפוליטיקאים יגנו, ולא יסיתו בעצמם פוסט אורח של שוקי גלילי (שהבלוג שלו ברשימות מת כרגע)

שני סיפורים הקשורים במעשי נבלה של מסיתים ושונאי-חינם הגיעו היום לתקשורת. מבין שניהם, הסיפור המטריד של ניסיון ההתנקשות בפרופ' זאב שטרנהל הוא זה שקיבל את מירב תשומת הלב, ואין להתפלא על כך. הסיפור השני הוא על הוידאו המסית נגד ד"ר דב חנין שפורסם באתר NRG.
המשטרה צריכה לחקור
יש הבדל בין שתי הפרשיות. לדוגמא, מעשה הטרור נגד שטרנהל כלל שימוש בחומר נפץ; מעשה ההסתה כנגד חנין כלל שימוש במצלמת וידאו, מחשב ותוכנת עריכת וידאו.

מצד שני, אם "מילים הורגות" ואם "תמונה אחת שווה אלף מילים", אז תעשו בעצמכם את האריתמטיקה של ההסתה ותגידו לי שלא נדרשת חקירת משטרה גם בעניין השני.

רון חולדאי – תגנה
שני הסיפורים הפוליטיים של היום מציגים לנו איך נראית פוליטיקה אלימה. אנחנו יודעים למה זה עלול להוביל, ובמקרה של שטרנהל זה אכן כמעט הוביל. 

לכן נדרשת כאן לא רק אכיפה נמרצת מצד המשטרה אלא גם הוקעה מצד כל המעורבים במערכת הבחירות בתל-אביב, לרבות רון חולדאי.

רון חולדאי צריך להתייצב בפני התקשורת ולומר: אני מושך את ידיי ממעשים כאלה ומגנה בכל תוקף את מי שהסיתו נגד דב חנין.

שלי יחימוביץ', גדעון סער – תתנצלו
לטעמי, להסתה נגד חנין הייתה שותפה בעקיפין גם חברת-הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה). אחרי שטענה נגד חנין בחודש הקודם טענות שהתבררו כשקריות, ואחרי תגובת דב חנין שהעמידה דברים על תיקונם, פורסם בבלוג שלה פוסט אורח עם טענות דומות (ללא התייחסות לתגובה המנומקת). במקביל, פורסם בעיתון זמן תל-אביב טור דעה שכתב עמיתה של יחימוביץ', ח"כ גדעון סער (ליכוד), וחזר על הטענות שוב.

כל הכותבים יודעים את האמת: דב חנין כן עומד בשירת התקווה, ולא הטיף לאנשים להשתמט משירות צבאי. למרות זאת, הם בחרו לעשות ניצול ציני של התקשורת ושל הרגשות הציבוריים, בספין שנועד להשחיר את פניו של חנין ולהציג אותו כמסוכן למדינה. מה הפלא שזמן קצר אחר-כך מופיע ברשת סרטון שמציג אותו כמשתף-פעולה של החמאס?

לכן: יחימוביץ', סער – הגיע זמנכם לגנות את המסיתים האחרים ולהתנצל על תרומתכם לחימום האווירה. לא מספיק לומר "הרצח הנורא הזה" כשמזכירים את רבין.



כולם מגנים את הפגיעה בשטרנהל…

25 09 2008

כולם מצקצקים בלשונם ומגלגלים עיניהם לשמיים. אבל כשהאתר הזה, עליו כתבתי כבר לפני יותר משנה ופועל אלוהים יודע כמה זמן, קרא לציבור לעזור לו "לעצור את האנשים האלו", אז זה לא היה "דבר בלתי נסבל שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה" או "התקפה מחליאה של אנשים מתועבים" או מעשה פסול "מבחינה חוקית ויהודית".

אני רואה בחומרה מיוחדת את הרמת ראשו של התוקפן ("סבתא תיזהרי") בכל פעם שתוקפנותו מוצאת לה את הביטוי הקונקרטי שלה ומגיעה לכותרות. מזל שהם לא טוענים שההתקפה נגד שטרנהל עצמה היא "עליית מדרגה בהסתה של מחרחרי השנאה מהשמאל הקיצוני". "צבא המשחררים הממלכתיים" נמצא באחריותם המוחלטת, וקיים כי מישהו מקשיב לדברים שלהם ולשתיקות שלהם ולפרשנות המעוותת והצבועה שלהם למילה "דמוקרטיה", אז שלא יתממו.



הפנינג ראש השנה של "עיר לכולנו"

22 09 2008

ביום שישי הקרוב (26.9) יתקיים בגן מאיר הפנינג ראש השנה של "עיר לכולנו". האירוע מתחיל ב-12:30, וזו הזדמנות טובה מאוד לחגוג קצת דמוקרטיה…

 

בואו בהמוניכם והביאו חברים. יהיה שמח. וגם דב.

 

אפשר להירשם לאירוע בפייסבוק.



סיכום תקופה

19 09 2008

את רוב השנים שעבדתי בקבוצת ידיעות אחרונות – כמעט שבע ב-ynet ושמונה חודשים ב"כלכליסט", עשיתי בתחומי העריכה והתרגום, שני דברים שאני אגב אוהבת מאוד לעשות. בשלוש-ארבע השנים האחרונות גם העזתי מדי פעם לכתוב משהו, לבד או בשיתוף פעולה (גם שיתופי פעולה זה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות, בייחוד עם אנשים מצוינים ומוכשרים כמו אלו שיצא לי לשתף איתם פעולה בשנים האמורות – רובם דווקא לא בכתיבה). עכשיו, שהתקופה הזאת מאחורי, לטוב ולרע, אני רוצה לרכז כאן, ולו רק בשביל עצמי (ובגלל שבחיפושי גוגל אין תועלת בכל הנוגע לכתבות ב-ynet), את הכתבות האלו. סיכום תקופה, תיק עבודות, סתם נוסטלגיה, לא משנה למה. שיהיה.

סיכומי שנה:

ב-2006 משום מה לא חתמתי, אבל אלו הן כתבות סיכום השנה המסורתיות:



תגובה למאמרו של יוסי גורביץ על אודות דב חנין

18 09 2008

קודם כל וראשית לכל, אני רוצה להביע שמחה על המאמר. הייתי אחת הפונות אליו בבקשה לצרף את קולו ל"מקהלת התמיכה". הוא השיב בשלילה והבטיח לי הסבר, ואני שמחה מאוד לקבל אותו. אמנם גורביץ לא הצליח להתאפק משימוש במספר ביטויים מזלזלים, אבל מאחר וגם לי יש בעיה כזו, אני סולחת לו, למרות שאני לא ממש מבינה את הטענות שלו, וחייבת לציין שהן מזכירות לי במשהו את הטענות שהושמעו בענייני עמיר פרץ, אליהן אני מרגישה שהתייחסתי כבר מספיק. ובכל זאת, הזדמנות לדיון קצת יותר רציני היא לא משהו שכדאי לפספס, אם באמת רוצים לעשות פוליטיקה ודמוקרטיה כמו שצריך…

המשך לקרוא קטע זה »



משהו קטן על וול סטריט

17 09 2008

לי אישית עוד אין משהו יותר מדי אינטליגנטי לומר על מה שקורה שם, חוץ ממה שאני מרגישה כבר שנים, אחרי שנים של מעקב אחר ההתנהלות של הכלכלה הגלובלית (במסגרת עבודתי לשעבר). בעיני, כבר שנים מדובר ברולטה, אבל לא רולטה רגילה שכלליה ברורים, אלא ברולטה שמלאה בכחש וכזב ומוצרים מורכבים שאיש לא ממש יודע מה הם. מאז השנה שעברה, שאז נדרשתי גם לנסות ולספק תרגומים או הסברים הולמים לכוכבים החדשים (לפחות בחשיפתם בפני הציבור הרחב…), ה-SIV וה-CDS וה-CDO והנגזרים והסאב פריים וה-Alt A ואלוהים יודע מה עוד, אני לגמרי משוכנעת בזה. ישבתי פעם בוקר שלם בניסיון להבין מה זה לעזאזל סחר בנגזרים, וזה הרגיש לי כמו הפעם הראשונה שניסיתי לקרוא ספר של קאנט (בשנה א' באוניברסיטה). ניסיתי גם להבין מה זה בנק השקעות לעזאזל, והבנתי רק שמדובר בדרך אלגנטית פחות או יותר לעקוף את הרגולציה על הבנקאות בארה"ב. ועם כל שאר האירועים, מבצעי החילוץ, הצעדים הדרמטיים, ניסיונות ההרגעה והחקירות הפליליות, הגעתי ביני לבין עצמי למסקנה שז'רום קרוויל באמת היה סוג של שעיר לעזאזל…

כותבים רבים וטובים רמזו לכיוונים האלו, אבל עכשיו הם סוף סוף אומרים את הדברים האלו בגלוי ובצורה מפורשת. הנה למשל תומס פרידמן, בטור מאתמול תחת הכותרת Keep it in Vegas. ומייקל לואיס מבלומברג, אחד הכותבים החריפים, כותב היום טור משובח ביותר תחת הכותרת: Let's Start by Finding Some People to Behead . אני ממליצה בחום. והמלצה נוספת: הטור של קרוגמן, תחת הכותרת Financial Russian Roulette

אבל הפנינה של היום (של אתמול, למעשה – עוד לפני AIG) שמורה לאהוב ליבי ג'וזף שטיגליץ, שהתראיין ל"האפטינגטון פוסט", ואמר:

"…the fall of Wall Street is for market fundamentalism what the fall of the Berlin Wall was for communism".

אנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים. לפחות בדבר אחד אין ספק.



אתנחתא קומית…

14 09 2008

זה פשוט הורס… (לאוהבי Dr Who ובעיקר דייוויד טננט).

http://www.youtube.com/watch?v=WxB1gB6K-2A>



כל כך מהר, כל כך נמוך?

13 09 2008

אני די מופתעת מהקמפיין של רון חולדאי עד כה. בקושי שבוע עבר וכל מה שהיה זה מאמרים מתנשאים על בועתיותם של יושבי ה"בועה" (דהיינו, מי שלא מסכים איתי הוא יושב בבועה, אבל חס וחלילה שלא יצא), ניסיון פאתטי לרכב על הקלישאה השחוקה שמוכרת לכל מי שמתעניין ממסעות בחירות של רפובליקנים בארה"ב – אם אין תשובות על הסוגיות, בואו נתקיף ונסית נגד המועמד אישית (ורצוי במשהו שנוגע למידת הפטריוטיזם שלו), ושימוש אינטנסיבי בשיטת הטוקבקים מטעם. אבל הפנינה, לפי עידוק, היא שאדם שוב בכבודו ובעצמו הספיק גם להידרדר עד להשוואת הצד השני לגבלס (להבדיל, כמובן. יא רייט).

אולי זו רק אני, אבל כל ההתנהלות הזאת מריחה ממרחק של שני קילומטר מהיסטריה. ולמה ההיסטריה? משהו טוב קורה כאן. כל אדם שהעיר חשובה לו, שהמדינה חשובה לו ושהדמוקרטיה חשובה לו יכול להבין את זה, ולשמוח, לא משנה במי מהמועמדים הוא תומך.

המשך לקרוא קטע זה »



שלי לא יורדת מהעץ, וזה מתחיל להיות מפחיד

11 09 2008

(תוספת מאוחרת וחשובה: משהו קפץ לעיני ועשיתי כמה חיפושים, בהם מצאתי אזכורים רבים לכך ששלי יחימוביץ' העידה על עצמה שעד לבחירות 2006 הצביעה לחד"ש. מה קרה, עד 2006 הם היו ציונים, ופתאום הפסיקו? )

באתר של שלי יחימוביץ התפרסם אתמול מאמר של אחד דני זמיר, שממשיך במגמת ההסתה, הדיסקרדיטציה והפצת השקרים אודות דב חנין ומידת ה"ציונות" שלו. המגמה הזאת – הכיוון שבו נוקטת יחימוביץ ולא מרפה – מפחיד אותי מאוד בניחוח הלאומני שעולה ממנו, ההידרדרות לחזרה על השקר כמו מנטרה, הפנייה לגזענות המודרנית, ובעיקר – ההיעדר המוחלט של הרוח הדמוקרטית, חציה השני של הגדרת המדינה הציונית. המשך לקרוא קטע זה »



ובחזרה לענייני הקמפיין הדובי

10 09 2008

הבלוג של רון חולדאי התעורר לחיים ופורסם בו מאמר ארוך של איזה אחד זיו תדהר, לא יודעת מי זה, אבל מאזכורי ההומואים המרובים עולה שהוא כנראה הומו בכיר כלשהו באיזשהו מקום. ואדריכל. וגר ברחוב סוקולוב. כישורי כתיבה וטיעון גדולים אין שם, אבל בכל זאת, סוף סוף משהו שמתיימר לפרט איזשהו משהו בעד חולדאי, אז אני חשה חובה להגיב.

ראשית, אין ספק שהדרך הטובה ביותר לנהל קמפיין היא להשמיץ את הבוחרים הפוטנציאלים המתנגדים לך, ולהציג אותם בצורה דמגוגית וחסרת קוהרנטיות הצגה מבזה ומגחיכה, שאין בה שום עיסוק משמעותי בסוגיות שמועלות או טיעון רציני שנוגע אליהן. שנית, אני יודעת שזה קצת קטנוני, אבל הדבר הראשון שקפץ לעיני במאמר המתנשא הזה היתה שגיאת הכתיב, או שמא פליטת הקולמוס, לפיה הפנתרים השחורים "המיתו על עצמם ועל ילדיהם מסכנות ונחשלות" (בינתיים תוקן, תודות לאל).

המשך לקרוא קטע זה »






that