תגובה למאמרו של יוסי גורביץ על אודות דב חנין

קודם כל וראשית לכל, אני רוצה להביע שמחה על המאמר. הייתי אחת הפונות אליו בבקשה לצרף את קולו ל"מקהלת התמיכה". הוא השיב בשלילה והבטיח לי הסבר, ואני שמחה מאוד לקבל אותו. אמנם גורביץ לא הצליח להתאפק משימוש במספר ביטויים מזלזלים, אבל מאחר וגם לי יש בעיה כזו, אני סולחת לו, למרות שאני לא ממש מבינה את הטענות שלו, וחייבת לציין שהן מזכירות לי במשהו את הטענות שהושמעו בענייני עמיר פרץ, אליהן אני מרגישה שהתייחסתי כבר מספיק. ובכל זאת, הזדמנות לדיון קצת יותר רציני היא לא משהו שכדאי לפספס, אם באמת רוצים לעשות פוליטיקה ודמוקרטיה כמו שצריך…

אני באמת לא מבינה איך חנין הוכיח שאינו נקי כפיים, מהסס לקרוא להון הגדול בשמו או לא פועל למען קידום עניינים חברתיים וירוקים. יתכן שמר גורביץ מכיר שערוריות שקשורות בשמו של חנין שאין לי מושג עליהן. אשמח מאוד לשמוע. מה שאני רואה ברקורד שלו בענייני חקיקה ופעילות ציבורית די משביע רצון בעיני, מתוך הנחה עקרונית ובסיסית שאף אחד אינו מושלם.  תיקון: יוסי כתב: ”בשנת 2006, היה חנין הכוכב של חד“ש, הפנים שהיא הפנתה לציבור היהודי. ואלו פנים מצודדות: נקיון כפיים, עמדות שמרבעות את המעגל החברתי-ירוק, חוסר היסוס לקרוא להון הגדול בשמו”. לנוכח אי ההבנה שלי את דבריו, השאלות שלמעלה אינן רלוונטיות…

האם הוא הבטיח באופן מפורש למצביעיו לסגור כהונה בכנסת?  ואם כבר אנחנו נכנסים לזה, האם באווירה הפוליטית הנוכחית, שבה חלק ממתפקדי קדימה בוחרים את ראש הממשלה, אפשר לקרוא לדבר כזה בגידה? ולגבי הניסיון, האם לראש העיר המכהן כיום היה ניסיון מרשים יותר בניהול ערים או בכהונה בכנסת לפני שהחל לכהן? או שאולי ניהול תיכון זה ניסיון טוב יותר מפעילות פרלמנטרית וחוץ פרלמנטרית כמו זו של חנין לצורך המשך לניהול עיר? ולטפול עליו את כל בעיותיה הלא פשוטות של חד"ש זה קצת מוגזם, כפי שגורביץ בעצמו אומר.

אבל הנקודה החשובה ביותר היא האשמה ששמעתי כבר מכמה מקורות לגבי "טרנד" או "אופנה". אולי משהו פגום בהבנה שלי, אבל למיטב ידיעתי אנו חיים בשיטת משטר שמכונה "דמוקרטיה ייצוגית". משמעותה, למיטב הכרתי, היא שהאינדיבידואלים שמרכיבים את הציבור בוחרים במפלגה, בתנועה, בסיעה או במועמד שמייצג באופן הטוב ביותר – לפי הבנתם ולפי זמינות המפלגות, התנועות, הסיעות או המועמדים – את עמדותיהם, רצונותיהם, השקפותיהם או האינטרסים שלהם, בכנסת או בעירייה.

 

למיטב הכרתי, חלק מהעניין הזה של הדמוקרטיה הוא שכאשר קבוצה של אנשים מחליטה שאדם זה או אחר, מפלגה זו או אחרת, סיעה זו או אחרת וכו' (הבנתם את הנקודה…) עונים על הקריטריונים שלהלן, היא פועלת כמיטב יכולתה בתנאים הקיימים לשכנע אחרים בצדקת דרכה, כדי שמועמדה או מפלגתה יצליחו להשיג כוח פוליטי שיאפשר להם לממש את ההבטחה. במקרים רבים מדובר בהבטחה של שינוי, בעיקר אם מהות השכנוע הזה הוא החלפת הקיים, שנתפס בעיני אותם אנשים כגרוע. איפשהו, לקרוא לזה "טרנד" או "אופנה" נשמע לי קצת נגוע במורשת ביבי נתניהו, שיצרה שטנה עזה כאן לכל רעיון של התאגדות באשר הוא. 

 

פרט לכך, שימוש בכינויים "טרנד" או "אופנה" או אפילו "בועה" נראה לי כמו קטע נחמד, ציני, מורם מעם, אם כי קצת "טרנדי" מדי בעצמו. תמיד יהיו אנשים שתחביבם הוא לתקוע מקלות בגלגלים או לעשות דברים להכעיס (אני כמובן לא טוענת שגורביץ הוא אחד מהם. רק חושדת, מאחר ואני לא מצליחה לראות את הביקורת העניינית שבטענותיו. כמובן שהוא מוזמן להוכיח לי אחרת). לעניות דעתי ולמיטב הכרתי, ה"טרנד" הזה שבו מואשמת "מקהלת התמיכה" הוא אופן ההתנהלות של הדמוקרטיה במציאות. זה מאוד עצוב שבמדינת ישראל הבטחות כאלו לשינוי מתגלות לעיתים קרובות מדי כשקר, כמו במקרה של עמיר פרץ. זה לא נותן לנו לגיטימציה, אם בדמוקרטיה אנו חפצים, לשקוע בציניות ולוותר על התהליך הבלתי נמנע הזה.

 

אין פוליטיקאים לא פגומים. אין אנשים מושלמים. ואין ודאות בעולם. זה נאיבי, שלא לומר ילדותי, לחפש כאלו ולהמשיח אותם, ולצפות מהם למשהו שאפילו מתקרב לשלמות. עם זאת, זה ממש לא נאיבי לנסות שוב ושוב לקפוץ למים העמוקים, לתת את האמון הנחוץ (במסגרת הדמוקרטית – לתקופת זמן קצובה) ולקוות שהפעם לא מדובר בשקרן או עסקן. זה חלק מהעניין המעיק הזה של בני האדם – אף פעם לא נדע אם לא ננסה.

20 thoughts on “תגובה למאמרו של יוסי גורביץ על אודות דב חנין

  1. יופי איתי. כמה פעמים אמרתי שאני לא מוחקת תגובות?

    עידו – זה נחמד שאתה מביא את דעותיך האישיות על האיש (שאני אגב לגמרי לא מסכימה איתן), אבל זה באמת לא קשור בשום צורה שהיא לעניין.

    דרור – תודה.

  2. 1. זה לא שחנין פרש אחרי שהוא לא עשה כלום מהכנסת – להפך – בתוך תקופה קצרה הוא יזם חקיקה של הרבה חוקים חשובים.

    2. בתור מישהו שכן קרוב יותר לחנין מבחינה סביבתית – חברתית (אם כי לא כלכלית) – אני לא מרגיש נבגד (בהנחה שהייתי מצביע חד"ש) אלא שמח שמישהו כמו חנין יכול להשפיע בצורה חזקה כזו – כבר כעת, עוד לפני הבחירות הריצה שלו משפיעה מאוד על סוג הדברים שעליהם יש דיון ציבורי –

    – מה תפקיד העירייה בסיוע בדיור
    – איזה סוג חינוך צריך לעשות
    – איך מנתנהלת רשימה באופן דמוקטרי
    – איך לקיים קמפיין בשיתוף הציבור, ובשיתוף בלוגרים
    – איך צריכה להתנהל עיר
    – איך צריכה להראות התחבורה בעיר, מה הקשר בין תחבורה לבין בעיות של אי שוויון

    3. סיבה אחת לכך היא שיש "חוק תפוקה שולית פוחתת" בכנסת – ובוואדי לח"כ כמו חנין ממפלגה קטנה ולא אהודה – את החקיקה החשובה הוא כבר העביר, חלקה תוך ניהול של קרב קשה (חוק אוויר נקי), צעדים דומים בהמשך, במיוחד בהרכב הכנסת והממשלה הנוכחי יהיו שולייים בהרבה.

    4 .חוששני שיש טעות נפוצה, כאילו לראשות עריית תל אביב השפעה רק על מה שמתרחש בעיר הזאת – וזה דבר לא נכון. אם תל אביב תהיה דמוקרטית, שווניות וסביבתית יותר, הדבר יפעפע גם לערים אחרות – פתאום עוד אנשים יראו שאפשר להריץ מומעד נקי כפיים, שאפשר להסתדר גם בלי בעלי הון שתומכים ועוד. כל מי שראה את "אגדה אורבנית"

    http://theworld.nana10.co.il/Section/?SectionID=2728

    יודע כמה זה משנה כאשר רואים דוגמה אחת טובה , בשאלות של "איך צריכה להראות העיר"

    5. למי שחשש שחנין סותם פיות – להפך – ההתנהלות שלו הרבה יותר דמוקטרית מהמועמדים האחרים – מוזמנים לראות איך "עיר לכולנו" מתנהלת. גם המצע בתחום של דמוקטריה עירונית הוא דבר שבכלל לא קיים בקרב רשימות אחרות.
    http://city4all.org.il/democracy

    ואגב סתימת פיות – תסתכלו על החלופה

    ככה מדברים עם הציבור
    http://lerman.blogli.co.il/archives/752

    ככה סותמים לאנשים את הפה
    http://ohad.blogli.co.il/archives/19

  3. דוגמא מאוד מוזרה. אם הייתי באה למקום עבודה כלשהו, ואחרי שמונה חודשים מוצאת הזדמנות טובה יותר (להשפיע, להשתכר יותר, להתקדם) והייתי עוזבת, אף אחד לא היה חושב שעשיתי משהו לא טוב, לא חכם או לא מוסרי. ואם בדוגמאות אמריקאיות עסקינן, למיטב זכרוני הלא ארוך, המועמדת לסגנית נשיא של מקיין לא לגמרי השלימה קדנציה כמושלת אלסקה, ואני לא רואה את תושבי המדינה מרימים את הרשת בתחושת הנבגדות שלהם.

  4. הטענה שחנין לא הבטיח שיסיין את הקדנציה שלו היא אחת המוזרות ששמעתי. כשאדם נבחר לכנסת מצפים ממנו לשרת את הבוחרים עד תום הקדנציה שלו. זה בערך כמו העבודה של ב"כלכליסט". מה הייתה, לדעתך, תגובת מעסיקייך (הקודמים) אם היית אומרת להם שאת באה לשמונה חודשים בלבד ואחרי זה שיואילו בטובם לחפש מישהו אחר?

    לפני מספר חודשים הייתי חלק מקמפיין הבחירות של הילארי קלינטון למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. היא נבחרה לסנאט של מדינת ניו יורק בשנת 2000. לקראת הבחירות הפיצו יריבה שמועה כאילו בכוונתה התמוד על הנשיאות כבר ב-2004 כך שתושבי ניו יורק יקבלו סנאטורית לתקופת זמן מוגבלת מאוד. הילארי יצאה בהודעה מפורשת שבכוונתה להשלים לפחות קדנציה אחת מלאה בסנאט. זה אחד הדברים שהקפיצו את מדד הפופולאריות שלה: העובדה שהניו-יורקים הבינו שהיא לא באה לעשות קופה על חשבונם והיא מחויבת להם במשך שש שנים לפחות. זה המינימום שפוליטיקאי נדרש לעשות.

    אם דב חנין הוא ח"כ איכותי כל כך, מדוע יש להעניק אותו לתל אביבים בלבד? האם אין טעם שישלים את הקדנציה האיכותית שאתם מדברים עליה כפי שהתחייב לציבור?

  5. איתי – סלח לי שאני אומר את זה, אבל אני לא אוהב את המנהג שלך לנהל בתגובות שיחות שמקומן באימייל, ובמקרה הזה – אפילו, רחמנא ליצלן, בטלפון.

    ואגב, מעולם לא פיקפקתי במוסריות ובכוונות הטובות של אף אחד מחברי עבודה שחורה. רוב חברי עבודה שחורה הם אנשים שאני מכיר, מעריך ואף אוהב, וזו הסיבה שאני כן משתף אתכם פעולה כשזה אפשרי.

    ובכל אופן, ב"עיר לכולנו" אנחנו לא יושבים לבדנו על הטריבונה, אלא משתפים פעולה עם אלפי אנשים.

  6. איתי – זה לא המקום ולא הזמן להצגה מחודשת של הויכוחים העקרוניים בינינו תוך כדי היטפלות לנושא אחר, שקשור רק קלושות, ובלי הצד השני שלהם (שאני ממש לא אחזור עליו כאן, לנוכח מספר המילים שבו מדובר). אם אתה רוצה לפתוח דיון חדש איתי או לספר לי על שינויי הכיוון והדרך, אתה מוזמן לעשות את זה באופן פרטי. זה גם ממש לא לעניין, שלא לומר – דמגוגיה זולה – להיטפל ל"הצהרתי" בדבר אהבתי לשתף פעולה עם אנשים בכתיבה, עריכה ותרגום במסגרת עבודה כהוכחה או דוגמא למשהו. מה גם שאל תכניס מילים לפי לגבי הספליטרים, אל תדבר על "החלטתנו" – כל אחד מאיתנו מקבל את החלטותיו הוא מסיבותיו הוא, ואת ענייניך עם שוקי תיקח בבקשה למקום אחר.

  7. שוקי, בעניין בראיין ווההתפצלויות – אמירה חשובה, אני מסכים מאוד.

    עכשיו אני מפנה את העניין הזה בדיוק כלפיך וכלפי יונית בהקשר של עבודה שחורה.

    אני מרגיש שלשניכם ולכל חברי ע"ש יש הסכמה ב-90% לפחות לגבי המטרות של איך צריכה להיראות המדינה שלנו. חוסר ההסכמה הוא לגבי האמצעים, וכאן מידת ההסכמה/חוסר הסכמה מאוד משתנה לפי על מי אתם מסתכלים : על יוחאי, נדב, הגר, דורון, נמרוד ברנע וכן הלאה.

    אחרי פיצוץ וזמן של נתק יחסי, קרו שני דברים טובים: מצד אחד שיתופי פעולה ממוקדים ויפים בנושא מרפאת הפליטים ונושא יחימוביץ'/חולדאי לעומת חנין/עיר לכולנו, מצד שני התקפה עצבנית ביותר סביב ההתפקדות של יוחאי לקדימה לטובת לבני (אחרי שהתפקד למרצ ב-2007, וזה אחרי שהתפקד לעבודה ב-2006).

    אם הייתם מציעים פתרון קונסטרוקטיבי חלופי לזה שאנו מציעים (הצעה שהיא שונה מאוד מזו שהצענו לפני שנתיים – גם אנחנו עברנו תהליכים) ובונים סביבו קבוצת בלוגרים קבועה וגדלה בהדרגה – סבבה. אולי הרעיון של יונית על השפעה דרך חברה אזרחית היה תופס יותר אנשים, ואולי תמיכה במועמדים ומפלגות מהמגזר הלא ציוני (חד"ש+דע"מ) היתה מייצרת "עבודה אדומה" מוצלחת יותר וסוחפת יותר משלנו.

    בפועל – אתם בדיוק כמו הזקן הזה שיושב בצד באיצטדיון ב"בראיין" כי הוא התפצל מהמתפצלים, ואילו היה יכול היה מפצל גם את עצמו. אני רואה שקל לכם יותר להידלק על פעולות/דעות של מישהו מאיתנו שאינן לרוחכם, להכליל את ה כאילו מדובר בעמדה קבוצתית, ולמצוא בזה אישוש להחלטתכם לנטוש את הקבוצה כולה: בבקשה, שוב פעם הוכחה שהחבר'ה האלה מע"ש איבדו כל שמץ של מוסריות והם מוכנים לבלוע כל צפרדע וכו' וכו'

    כל זה לא מתחבר לי להצהרה של יונית למעלה על אהבתה לשיתופי פעולה ולקריאות בבלוג שלך מדי פעם ליותר שיתופי פעולה בין בלוגרים (ורצוי כאלה שאינם אד-הוק) כדי להגביר אפקטיביות.

  8. אני רוצה ברשותכם להתחיל בולדי ולומר שאין שום צורך בסרקזם שבסוף. זה אולי לא נעים להיתקל בתופעה של מגיבים מטעם, אבל זה ממש לא דבר שצריך לעשות ממנו צחוק או לזלזל בו. לצערי כי רב, במשך שנים נחשפתי לתופעה האנטי דמוקרטית, המניפולטיבית וההרסנית הזאת, שמן הראוי להכחידה באמצעי היחיד האפשרי – הוקעתה הפומבית והציבורית, ואי קניה שלה. גם בתחום המסחרי, אבל בעיקר בתחום הפוליטי.

    התפיסה שגל התמיכה בחנין הוא סוג של אופוריה היא בעיני המתבונן בלבד. תאמין לי, ובעצם, למה שתאמין – אתה יודע – שגם אני שבעתי אכזבות בתחום. חנין הוא אכן מה"גוד גייז", ולאו דווקא בגלל היותו קומוניסט (אני לא קומוניסטית מי יודע מה, ובכל מקרה, אף אחד לא מדבר כאן על מימוש של קומוניזם כלשהו). אף אדם שפוי לא מצפה שיעמוד נגד כל הרוע האנושי, ההון והשלטון בגפו, או שינצח אותו בכל פעם. יכול להיות לך ספק לגבי הצלחתו במימוש הרעיונות והדרכים שהוא רוצה לקדם כאן. זה לגיטימי ואף מובן מאליו, מאחר וטרם היתה לו הזדמנות להעמיד את זה למבחן. האם ספק כזה הוא תירוץ מספיק טוב כדי לתקוע מקלות בגלגלי האפשרות לשינוי, ובמקום זה לספק בסיס מוצק לבחירתו מחדש של זה שכבר הוכיח את עצמו כגרוע?

    יוסי – לעניות דעתי, לנטוש את הכנסת אחרי פחות מכהונה זה הדבר החכם ביותר שיכול לעשות בן אדם שרוצה באמת לעשות משהו בתנאים הנוכחיים, אבל זו כמובן רק דעתי, וגם זה לא כל כך משנה. בן אדם שמזהה הזדמנויות למקסם את השפעתו או לעשות משהו חיובי הוא לא "אופורטוניסט" (אני מבינה שזו לא הטענה שלך, אך בכל זאת אני חושבת שיש להדגיש את זה), ואני גם לא ממש רואה את עייפות החומר. למיטב ידיעתי, חנין היה זקוק לשכנוע רב כדי לעשות את המהלך הזה. בכל אופן, בתוך מה שקיים היום, שזו המציאות שבה אנחנו פועלים, ההתעקשות שלך על העניין הזה (וגם שלך דובי) נראית לי ממש לא רצינית כטענת נגד. לדרוש אמות מידה קיצוניות בטוהרתן נראה לי כמו הדרך הבטוחה להוביל לחסימה של כל אפשרות לשינוי של המצב הגרוע. אני אישית סולדת באופן מיוחד מהעמדה שאומרת – ניפול לתהום, אין בעיה, אבל לפחות שהידיים יהיו נקיות. אני גם סולדת מעמדת הקצה השניה, של פשרה אינסופית בלי קווים אדומים. אבל אני גם מאמינה בכל ליבי שתמיד יש משהו באמצע.

    כל הצבעה במדינת ישראל היא הצבעה מתוך הסתייגות. אם היינו עכשיו מנהלים קמפיין דמוקרטי אמיתי, שבו המועמדים ותומכיהם עוסקים בעיקר בדיון אמיתי בסוגיות ובהצעות לפתרון בפני הציבור, כדי שזה ישמע, ישפוט ויקבל החלטה מושכלת, כל ההסתייגויות היו מופיעות בחזית הבמה. בדיונים שמתנהלים כאן, למשל (המגיבים מטעם לא מבזבזים עלי זמן…), הן בהחלט מופיעות. אבל כשמנהלים קמפיין כזה, חסר תקציב והתנדבותי – נגד קמפיינרים עתירי תקציב, ציניים לגמרי ולעיתים אף מפחידים במקומות שהם מובילים אליהם, העסק מתחיל להיראות קצת אחרת. וחוץ מזה, אני באמת לא מצליחה להבין מה רע בקצת התלהבות פוליטית. עדיף מערכת בחירות רדומה שבסופה מצביעים 26% מבעלי זכות הבחירה, כי גם מי שרוצה לשנות חושב שהמצב חסר סיכוי ועדיף לסבול בשקט ולתכנן את ה-EXIT? גם לי לא קל עם תקווה לשינוי, אבל קשה לי עוד יותר לוותר עליה בלי מאבק.

  9. נזהרתי עד עכשיו מלהביע את דעתי לגבי גל התמיכה בדב חנין, שכן איני תושב תל-אביב.

    בכל זאת, יונית, נדמה לי שגל התמיכה שלכם בחנין הוא סוג של אופוריה, שהנה הגיע מועמד חדש מה"גוד גייז" שיעמוד נגד כל הרוע האנושי, ההון והשלטון. ובאמת יכול להיות שדב חנין (שאינני מכיר אותו אישית, וכמעט שלא שמעתי דבר על פועלו כח"כ) הוא בן-אדם טוב. כמו כל אופוריה, סופה של זו הוא להתנפץ על סלעי המציאות, מפני שגם אם דב חנין ייבחר לראשות העיר, אני בספק אם יצליח לעשות שינוי רב במנגנון הפקידותי של העיריה.

    ומבחינתי, אומר זאת בגלוי, עדיף אולי שלא ייבחר. גם לו הייתי תושב תל-אביב, לא הייתי מצביע לו. לא בגלל שאני בעד מועמד אחר, ולא בגלל שאני לא אוהב אותו כבן-אדם (אני פשוט לא יודע עליו שום דבר). איכשהו, השתיכותו למפלגה הקומוניסטית לא עושה לי נעים. איכשהו תמיד הקומוניסטים נישאים אל השלטון על-ידי ההמונים, בתור "גוד גאיז" שכאלה, מלאכים באדום, ואז, רגע אחרי, מתחילים עם סתימת הפיות והטרור. מפלגת חד"ש, שחנין מכהן בימים אלה כנציגה בכנסת, היא בכלל סוג של אנאכרוניזם. בכלל לא ברור לי איך אדם שפוי יכול להיות קומוניסט, אחרי מה שהקומוניזם גרם לו בעולם. וכל מה שלקומוניסטים יש לומר להגנתם זה: "הסטליניזם היה טעות, מהפכת התרבות הייתה טעות, ה"קחמר רוז'" היו טעות, תנו לנו, בבקשה בבקשה, לנסות שוב ליישם את האוטופיה שלנו, ואולי אחרי שנהרוג עוד כמה עשרות מיליונים של אויבי המהפכה נעלה על דרך המלך…".

    זהו, בעצם. חוץ מזה, אין לי הרבה מה לומר, אבל היה לי חשוב להכניס את חמש האגורות שלי. ולא, אני לא קיבלתי כסף מרון חולדאי עבור התגובה הזו…

  10. "טענת הפזיזות ורצון למשרה “זוהרת” יותר [שהציג גורביץ] הוא שימוש אוטומטי במה שאנו מכירים טוב מידי: פוליטיקה אופורטוניסטית." כלל לא טענתי לאופורטוניזם. אופורטוניסטים לא הופכים לעורכי דין לזכויות אדם. טענתי שיש בו איזו עייפות מחומר אפור ושגרתי.

  11. יונית, את מצטטת אותי לא נכון. כתבתי ש"בשנת 2006, היה חנין הכוכב של חד“ש, הפנים שהיא הפנתה לציבור היהודי. ואלו פנים מצודדות: נקיון כפיים, עמדות שמרבעות את המעגל החברתי-ירוק, חוסר היסוס לקרוא להון הגדול בשמו". זה בדיוק ההיפך ממה שכתבת.

    כפי שציינתי, יש לי הערכה רבה לדב חנין, שרחוק מלהיות פוליטיקאי ממוצע. אבל עם כל הרצון הטוב, ויש, משילות מצריכה גם רצינות. לנטוש את הכנסת בלי לסגור קדנציה אחת, זה לא רציני ולא מנבא טובות.

    ולמען הסר ספק: אילו הייתי תושב תל אביב – זה לא המצב – הייתי מצביע, בהסתייגות ניכרת, עבור חנין. כנראה שלתומכים שלו "הצבעה תוך הסתייגות" לא מספיקה, וזה בדיוק מה שהופך אותם למקהלה ובדיוק מה שגורם לרתיעה מהם.

    אשר לתפיסה שאני פועל מתוך "להכעיס": נכוויתי יותר מדי פעמים בהגררות אחרי טרנדים. הצבעתי לעמיר פרץ ב-2006 (ושכנעתי אנשים להצביע). לעזאזל, הצבעתי לשינוי ב-2003 – אם כי אני חייב לומר שהתודעה החברתית שלי היתה רדומה מאד אז. כשאני רואה משהו שנראה כמו טרנד, נדלקות אצלי אורות אדומים וכל בלוטות הספקנות מתנפחות. מודה באשמה. אבל אני חושב שהטענה שלי לא הופרכה.

  12. דובי,
    ממקור ראשון*: הבחירה של חנין להתמודד לרשות עיריית ת"א-יפו רחוקה מלהיות חפוזה וחפה מלבטים. אחד השיקולים העיקריים שעמדו בלב התלבטותו הייתה המחויבות והשליחות שהאיש רואה בעבודה הפרלמנטרית. ההוכחה העיקרית לכך הם ההשגים החקיקתיים שהוא הוביל החל מתחילת הקדנציה שלו. כמות ואיכות שרבים מחברי הכנסת לא מגיעים אליה במספר קדנציות [עובדתית, לא כ"טרנד הערצה" כלשהו].
    טענת הפזיזות ורצון למשרה "זוהרת" יותר [שהציג גורביץ] הוא שימוש אוטומטי במה שאנו מכירים טוב מידי: פוליטיקה אופורטוניסטית. אחד מהחידושים שחנין מציע הלכה ולמעשה הוא פוליטיקה אחרת, אידיאולוגית, ועל כן הוא גם הכריז כי במידה ולא יבחר יוותר על מקומו ברשימה וימשיך בעשייה הפרלמנטרית.

    * גילוי נאות: אני חברה בעיר לכולנו ומועמדת ברשימתה.

  13. נדב, אני דיברתי על "מצביעי חד"ש שרצו להכניס את חנין לכנסת בקולם". אני בטוח שיש לא מעט כאלו, משום שאני מכיר כמה. אני גם בטוח שהם לא מהווים רוב ממצביעי חד"ש, כנראה אפילו לא שליש מהם, ובכל זאת יש לא מעטים מהם.
    אבל, שוב, זה לא עיקר הטיעון. עיקר הטיעון הוא שחנין לא בדיוק מוכיח שאפשר לסמוך עליו. אני לא יודע אם זו סיבה מספקת לא לתמוך – כנראה שלא, במיוחד לאור החלופה – אבל זו ביקורת לגיטימית, ואני לא חושב שהטיפול של יונית בביקורת הזו היה הוגן.

  14. דובי, בוא נכנס כאן לפרופורציות.
    גם אם נניח שכל מצביעי חד"ש היהודים הצביעו למפלגה רק בגלל חנין, הם עדיין לא הכניסו אותו לכנסת – רחוק מכך.
    הנטייה שלנו להגיד ש'מצביעי חד"ש רצו את דב חנין' מתבססת על מצביעי חד"ש שאנחנו רואים בסביבתנו. אלא שהם מייצגים אחוז זעום מבין המצביעים של המפלגה. האם אתה יודע שמצביעי חד"ש הערבים מעדיפים את חנין ע"פ אגבריה?

  15. ממה שאני הבנתי, הטענה המרכזית של יוסי היא דווקא לגבי עניין ההגינות שבעזיבת הכנסת אחרי חצי קדנציה – נושא שדי החלקת בתגובה שלך פה. נושא ה"טרנדיות" היה שולי יותר בביקורת שלו.

    על פי רשימת המועמדים של חד"ש לכנסת ה-17 באתר הכנסת (היי, הידעת כי לחנין קוראים בוריס?), המקום הרביעי ברשימה שמור למפעיל קוויקימרט הודיעפו אגבאריה. מכירה? אני לא. אני גם די בטוח שהרבה מצביעי חד"ש לא. אני גם די בטוח שהרבה מצביעי חד"ש שרצו להבטיח את כניסתו של חנין לכנסת באמצעות קולם ירגישו קצת מרומים שבמקומו יכהן (תכהן?) אגבאריה.

    איזו מין שאלה זו האם הוא הבטיח לכהן קדנציה מלאה? זה די מתבקש, לא? אני לא מצביע למפלגה שמציגה מועמדים מסויימים מתוך הנחה שהם יכהנו שם עד שימצאו משהו מעניין יותר לעשות. חברי כנסת אינם מושלי אלסקה. החוזה שלהם הוא לארבע שנים (אלא אם הכנסת מחליטה להתפזר לפני כן) ואנחנו כמצביעים מניחים שפרט למקרים חריגים מאוד, הם יסיימו את התקופה הזו.

    הביקורת של יוסי, לפיכך, היא לגיטימית ומוצדקת. מי אחראי בפנייך שבעוד שנה וחצי חנין לא ישתעמם מהתפקיד החדש ויחליט לנסות משהו מעניין יותר, ואת תזרקי לתוך מערכת בחירות מוקדמת לראשות העיר? יוסי מעלה שאלה טובה לא לגבי נקיון הכפיים של חנין, אלא לגבי האמינות שלו והאחריות שהוא מפגין בעצם העובדה שהוא נוטש את הכנסת אחרי שנתיים בלבד ובאמצע כהונה.

  16. מהיכרות ארוכה עם הדברים שגורביץ כותב (ובאמת שאני מנסה להיות פה הוגן, יוסי), אני נוטה להשתכנע שהחשד שהבעת מבוסס. גורביץ הוא כותב מוכשר, אינטליגנטי ומשכיל, שלעיתים כותב דברים שאני נהנה לקרוא ומכבד – גם אם לא מסכים. אבל יותר מפעם למקרא דברים שכתב נתקפתי בתחושת דז'ה-וו, ועלתה לנגד עיני הסצינה מהאצטדיון ב"בריאן כוכב עליון" (Splitter!).

    אני עצמי לפעמים אומר, חצי בצחוק וחצי ברצינות, שאנשים הולכים להפגנות של שמאלנים רק כדי לעמוד בצד, להסתכל על כל שאר השמאלנים ולחשוב שהם הרבה יותר חכמים מהם. ובכן, קריאת ה"I'm not!" (שם) תמיד הייתה הבון טון של השמאל בישראל. החוכמה זה לא להגיד מה אתה לא אלא לנסות למצוא מה אתה כן.

השאר תגובה