את רוב השנים שעבדתי בקבוצת ידיעות אחרונות – כמעט שבע ב-ynet ושמונה חודשים ב"כלכליסט", עשיתי בתחומי העריכה והתרגום, שני דברים שאני אגב אוהבת מאוד לעשות. בשלוש-ארבע השנים האחרונות גם העזתי מדי פעם לכתוב משהו, לבד או בשיתוף פעולה (גם שיתופי פעולה זה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות, בייחוד עם אנשים מצוינים ומוכשרים כמו אלו שיצא לי לשתף איתם פעולה בשנים האמורות – רובם דווקא לא בכתיבה). עכשיו, שהתקופה הזאת מאחורי, לטוב ולרע, אני רוצה לרכז כאן, ולו רק בשביל עצמי (ובגלל שבחיפושי גוגל אין תועלת בכל הנוגע לכתבות ב-ynet), את הכתבות האלו. סיכום תקופה, תיק עבודות, סתם נוסטלגיה, לא משנה למה. שיהיה.

• יוון בוערת: ההפרטה הביאה לתסיסה חברתית
• מכת הפיטורים – מגיפה כלל עולמית
• מנהג הגויים: איך מתמודדים בעולם עם המשבר?
• האם אובמה יכול לשחרר את השחורים מהעוני?
• משבר כלכלי? בהיסטוריה כבר היו הרבה כאלה
• המשבר הפיננסי – קונספירציה יהודית
• סוף למשבר האשראי הגלובלי?
• שעתן הגדולה של קרנות ההון הממשלתיות (עם רחל בית אריה)
• מקלטי המס תחת מתקפה (עם נעמה סיקולר)
• מה הן משכנתאות סאב-פריים?
• כסף לא קל: על פושעי צווארון לבן שנתפסו (עם נעמה סיקולר)
• יצרניות הנפט משתלטות על הכלכלה העולמית
• המונדיאל טוב לכלכלה
• אחרי הבחירות: מה באמת חשוב למשקיעים? (עם תני גולדשטיין)
• דונלד טראמפ – בא לשכונה בחור חדש? (עם עידו אפרתי)
• מורשת גרינספאן: שגשוג כלכלי, חובות ענק
• אילי הנדל"ן הישראלים מצאו מגרש משחקים חדש (עם עידו אפרתי)
• הבהלה למתכת – למה זה קורה? (עם עידו אפרתי)
• הכוח לעם – על חרם צרכנים ככלי דמוקרטי
• "הזהב השחור": תם עידן הנפט הזול?
• קונה איים בזרם – על איים פרטיים למכירה (עם עידו אפרתי)

סיכומי שנה:

• 2007 בכלכלה העולמית: חוזרים לקרקע המציאות
• סיכום 2007: האנשים שעשו את השנה בעולם

ב-2006 משום מה לא חתמתי, אבל אלו הן כתבות סיכום השנה המסורתיות:

• המנצחים והמפסידים של 2006 בעולם
• הפרישות, ההדחות והמינויים הגדולים של השנה
• הסיפור הכלכלי של 2005 בעולם: מחירי האנרגיה

קודם כל וראשית לכל, אני רוצה להביע שמחה על המאמר. הייתי אחת הפונות אליו בבקשה לצרף את קולו ל"מקהלת התמיכה". הוא השיב בשלילה והבטיח לי הסבר, ואני שמחה מאוד לקבל אותו. אמנם גורביץ לא הצליח להתאפק משימוש במספר ביטויים מזלזלים, אבל מאחר וגם לי יש בעיה כזו, אני סולחת לו, למרות שאני לא ממש מבינה את הטענות שלו, וחייבת לציין שהן מזכירות לי במשהו את הטענות שהושמעו בענייני עמיר פרץ, אליהן אני מרגישה שהתייחסתי כבר מספיק. ובכל זאת, הזדמנות לדיון קצת יותר רציני היא לא משהו שכדאי לפספס, אם באמת רוצים לעשות פוליטיקה ודמוקרטיה כמו שצריך…

להמשיך לקרוא ←

לי אישית עוד אין משהו יותר מדי אינטליגנטי לומר על מה שקורה שם, חוץ ממה שאני מרגישה כבר שנים, אחרי שנים של מעקב אחר ההתנהלות של הכלכלה הגלובלית (במסגרת עבודתי לשעבר). בעיני, כבר שנים מדובר ברולטה, אבל לא רולטה רגילה שכלליה ברורים, אלא ברולטה שמלאה בכחש וכזב ומוצרים מורכבים שאיש לא ממש יודע מה הם. מאז השנה שעברה, שאז נדרשתי גם לנסות ולספק תרגומים או הסברים הולמים לכוכבים החדשים (לפחות בחשיפתם בפני הציבור הרחב…), ה-SIV וה-CDS וה-CDO והנגזרים והסאב פריים וה-Alt A ואלוהים יודע מה עוד, אני לגמרי משוכנעת בזה. ישבתי פעם בוקר שלם בניסיון להבין מה זה לעזאזל סחר בנגזרים, וזה הרגיש לי כמו הפעם הראשונה שניסיתי לקרוא ספר של קאנט (בשנה א' באוניברסיטה). ניסיתי גם להבין מה זה בנק השקעות לעזאזל, והבנתי רק שמדובר בדרך אלגנטית פחות או יותר לעקוף את הרגולציה על הבנקאות בארה"ב. ועם כל שאר האירועים, מבצעי החילוץ, הצעדים הדרמטיים, ניסיונות ההרגעה והחקירות הפליליות, הגעתי ביני לבין עצמי למסקנה שז'רום קרוויל באמת היה סוג של שעיר לעזאזל…

כותבים רבים וטובים רמזו לכיוונים האלו, אבל עכשיו הם סוף סוף אומרים את הדברים האלו בגלוי ובצורה מפורשת. הנה למשל תומס פרידמן, בטור מאתמול תחת הכותרת Keep it in Vegas. ומייקל לואיס מבלומברג, אחד הכותבים החריפים, כותב היום טור משובח ביותר תחת הכותרת: Let's Start by Finding Some People to Behead . אני ממליצה בחום. והמלצה נוספת: הטור של קרוגמן, תחת הכותרת Financial Russian Roulette. 

אבל הפנינה של היום (של אתמול, למעשה – עוד לפני AIG) שמורה לאהוב ליבי ג'וזף שטיגליץ, שהתראיין ל"האפטינגטון פוסט", ואמר:

"…the fall of Wall Street is for market fundamentalism what the fall of the Berlin Wall was for communism".

אנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים. לפחות בדבר אחד אין ספק.

זה פשוט הורס… (לאוהבי Dr Who ובעיקר דייוויד טננט).

http://www.youtube.com/watch?v=WxB1gB6K-2A>

אני די מופתעת מהקמפיין של רון חולדאי עד כה. בקושי שבוע עבר וכל מה שהיה זה מאמרים מתנשאים על בועתיותם של יושבי ה"בועה" (דהיינו, מי שלא מסכים איתי הוא יושב בבועה, אבל חס וחלילה שלא יצא), ניסיון פאתטי לרכב על הקלישאה השחוקה שמוכרת לכל מי שמתעניין ממסעות בחירות של רפובליקנים בארה"ב – אם אין תשובות על הסוגיות, בואו נתקיף ונסית נגד המועמד אישית (ורצוי במשהו שנוגע למידת הפטריוטיזם שלו), ושימוש אינטנסיבי בשיטת הטוקבקים מטעם. אבל הפנינה, לפי עידוק, היא שאדם שוב בכבודו ובעצמו הספיק גם להידרדר עד להשוואת הצד השני לגבלס (להבדיל, כמובן. יא רייט).

אולי זו רק אני, אבל כל ההתנהלות הזאת מריחה ממרחק של שני קילומטר מהיסטריה. ולמה ההיסטריה? משהו טוב קורה כאן. כל אדם שהעיר חשובה לו, שהמדינה חשובה לו ושהדמוקרטיה חשובה לו יכול להבין את זה, ולשמוח, לא משנה במי מהמועמדים הוא תומך.

להמשיך לקרוא ←

(תוספת מאוחרת וחשובה: משהו קפץ לעיני ועשיתי כמה חיפושים, בהם מצאתי אזכורים רבים לכך ששלי יחימוביץ' העידה על עצמה שעד לבחירות 2006 הצביעה לחד"ש. מה קרה, עד 2006 הם היו ציונים, ופתאום הפסיקו? )

באתר של שלי יחימוביץ התפרסם אתמול מאמר של אחד דני זמיר, שממשיך במגמת ההסתה, הדיסקרדיטציה והפצת השקרים אודות דב חנין ומידת ה"ציונות" שלו. המגמה הזאת – הכיוון שבו נוקטת יחימוביץ ולא מרפה – מפחיד אותי מאוד בניחוח הלאומני שעולה ממנו, ההידרדרות לחזרה על השקר כמו מנטרה, הפנייה לגזענות המודרנית, ובעיקר – ההיעדר המוחלט של הרוח הדמוקרטית, חציה השני של הגדרת המדינה הציונית. להמשיך לקרוא ←

הבלוג של רון חולדאי התעורר לחיים ופורסם בו מאמר ארוך של איזה אחד זיו תדהר, לא יודעת מי זה, אבל מאזכורי ההומואים המרובים עולה שהוא כנראה הומו בכיר כלשהו באיזשהו מקום. ואדריכל. וגר ברחוב סוקולוב. כישורי כתיבה וטיעון גדולים אין שם, אבל בכל זאת, סוף סוף משהו שמתיימר לפרט איזשהו משהו בעד חולדאי, אז אני חשה חובה להגיב.

ראשית, אין ספק שהדרך הטובה ביותר לנהל קמפיין היא להשמיץ את הבוחרים הפוטנציאלים המתנגדים לך, ולהציג אותם בצורה דמגוגית וחסרת קוהרנטיות הצגה מבזה ומגחיכה, שאין בה שום עיסוק משמעותי בסוגיות שמועלות או טיעון רציני שנוגע אליהן. שנית, אני יודעת שזה קצת קטנוני, אבל הדבר הראשון שקפץ לעיני במאמר המתנשא הזה היתה שגיאת הכתיב, או שמא פליטת הקולמוס, לפיה הפנתרים השחורים "המיתו על עצמם ועל ילדיהם מסכנות ונחשלות" (בינתיים תוקן, תודות לאל).

להמשיך לקרוא ←