החברה אולי פטריאכלית, אבל "הנשים" הן לא צדיקות

נתחיל באפולוגטיקה: אני, כאישה, הייתי רוצה מאוד לחשוב שכל הנשים טהורות וזכות, ושאין שום סיכוי שאישה תנצל לרעה את המצב העגום הקיים בחברה הפטריאכלית כדי לפגוע במישהו, או גרוע מזה – בבנות מינה שבאמת עוברות דברים קשים. אבל אני, כאדם ביקורתי וספקני, מתקשה להאמין שזה המצב. נשים הן גם בני אדם. למעשה, הן בערך חצי מבני האדם הקיימים, ומבחינה סטטיסטית גרידא, לא סביר שכל המסה הגדולה הזאת של בני אדם מורכבת אך ורק ממלאכיות או מקורבנות.

ישנם מקומות רבים בעולם שבו אנחנו חיים היום שבהם המצב האנושי הוא מתחת לכל ביקורת, וכמעט תמיד הנפגעות העיקריות מכך הן הנשים. ישנם מקומות רבים שבהם הנשים נחשבות לחפץ, מכונה לייצור ילדים וטיפול בבית, שבהם נשים מדוכאות ברמות קיצוניות, חסרות כל יכולת לרכוש השכלה, להתפתח, להשפיע על גורלן באמצעות הצבעה בבחירות, למשל, או אפילו לצאת מהבית ללא ליווי גבר.

ישנם מקומות בעולם שבהם נפוצים מנהגים כמו הטרדות מיניות בלתי פוסקות במקום העבודה (שהוא בדרך כלל סוג של sweatshop, עבדות), אונס המוני ויומיומי, מילת נשים וזוועות נוספות שמבוצעות כלפי נשים. ישנם גם מקומות בעולם שבגלל שחיתות ואטימות קשה מצד הממשלים המקומיים ומצד המערב נשים נאלצות לצפות בילדיהן הרכים מתים מצמא ומתת תזונה (בעיני, ואני מניחה שגם בעיניהן, זה גרוע מכל דבר אחר). העולם הוא עולם מסריח עבור נשים רבות מדי, עבור אנשים רבים מדי. מי שרוצה להמשיך ולהעמיק בנושא יכול להיכנס לאתר האו"ם המוקדש לכך.

***

וכאן, כאן יש לנו את הפריבילגיה לעסוק באופן אינטנסיבי בהטרדות מיניות. לא שיש בזה משהו רע. אני חושבת שזה נהדר שאנחנו עוסקים בשינוי של הדברים האלו, שהם גרועים מאוד, ולא בתינוקות שמתים מצמא או במילת נשים. זה דבר אופטימי, שמראה עד כמה התקדמנו ועד כמה עוד יש לנו לאן להתקדם. אבל משהו בהקשר הזה מטריד אותי מאוד. כמו בכל מטוטלת, גם כאן יש את הקיצוניות הנשית, שמחוזקת עוד יותר בעידן הפוליטיקל קורקטנס (שבמקרים רבים מדי זה רק שם אחר לצביעות).

באופן ספציפי, כפרוסית ידועה, אני מוטרדת מאוד מאפקטים של בומרנג ומנושא הנתונים הסטטיסטיים. עד כמה שהייתי רוצה להאמין, זה פשוט לא נראה לי סביר, הנתונים האלו שזורקים עלי כל פעם בדיונים בנושא, כמו: כל אישה עוברת הטרדה מינית, 1 מ-3 או מ-4 נאנסת, 2% תלונות כוזבות (על הטרדה) וכו'. זה פשוט לא נראה לי סביר, לא סטטיסטית ולא מבחינת ניסיוני האישי בעולם. בקיצור, יצאתי לעשות חקירת "עיתונות כורסא" בסיסית, ומצאתי כמה דברים מאוד לא נעימים.

קודם כל, קשה מדי למצוא נתונים. קשה באופן בלתי סביר. אבל מצאתי כמה דברים מעניינים ממקורות שנראים לי סבירים במידת המהימנות שלהם, שכדאי לתת גם עליהם את הדעת. במקום אחד מצאתי נתונים, שאולי כדאי לבדוק אותם עוד קצת, אבל הם די מפחידים, לגבי האשמות כוזבות באונס. לא בהטרדה מינית – באונס. אחד מהנתונים אומר שסקירה שנתית שמבצע ה-FBI של 1,600 רשויות לאכיפת החוק מצא כי 8% מההאשמות באונס הן בלתי מבוססות לחלוטין (כלומר, ב-8% הצליחו להוכיח שההאשמה היא כוזבת), וזה פי 2 משיעור ההאשמות הכוזבות בכל עבירה ופשע אחרים.

בנוסף, וגרוע מזה, לאחר שהתחילו להשתמש בבדיקות DNA גילו שבשליש מהמקרים היתה חוסר התאמה (כמובן, שזה לא אומר שלא בוצע אונס, אבל זה כן אומר שהאדם שישב בכלא הוא חף מפשע. בעיני זה מפחיד). ועוד יותר גרוע מזה: מחקר קפדני יותר שבוצע בנושא, בהובלת צ'רלס פי מקדואל, מצא כי מ-300 דיווחי אונס ברורים, 27% נמצאו כוזבים (וכאן, הקריטריונים לכזב היו הודאה של הקורבן בשקר, שקר בפוליגרף ודברים דומים).

ובמאמר נוסף שמצאתי בפוקסניוז אומרת הכותבת כי ממחקר של משרד המשפטים האמריקני שאומת על ידי מקורות נוספים עולה כי שיעור ההאשמות הכוזבות באונס עומד על בין 25% ל-26%. לעניות דעתי, גם שני אחוז זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת, אבל אם זה אכן רבע, אז ההתייחסות הפמיניסטית לכך היא מזמן overdue

***

אני חושבת שכדי לקדם את המטרה שלנו כנשים, אנחנו צריכות להיאבק באותה תקיפות גם בנושא התלונות הכוזבות – גם נגד הגיס החמישי שבתוכנו, שפוגע בנו פגיעה קשה (מספיק לראות מה שיעור לא גבוה של תלונות כוזבות נתן בידי תעשיית הביטוח רבת העוצמה והכסף בארץ, שמתייחסת באופן גורף לכל אדם כשקרן פוטנציאלי ומעבירה רבים גיהנום סתם).

אנחנו חייבות גם להיאבק בטענות שמשמיעות כל מיני מתלהמות, שלנשים אין שום אינטרס לשקר בנושא (אני יכולה לחשוב לפחות על 10 סיבות לשקר בנושא, ואני בטוחה שיש יותר). ההצגה העצמית הזאת היא כל כך לא רצינית, כל כך לא ראויה ליחס רציני, וכל כך לא תורמת לשינוי הנורמות, אלא דווקא לחיזוקן. מאחר ומה שאנחנו מנסות לעשות זה לא "preaching to the choir", אלא לשנות משהו אצל הבלתי משוכנעים.

כן, זה הופך את המאבק למורכב יותר, אבל מי אמר שזה הולך להיות קל? נשים (ואנשים בכלל) עברו דברים קשים עד שמושג הזכות של האדם על גופו הפך למשהו מובן מאליו  (וזה לא היה ככה לפני מאות ספורות בלבד), עד שקיבלו את זכות הבחירה או את הזכות לרכוש מקצוע. כל שלב מלווה בקשיים ובמאבקים ובמחיר, כל שלב מלווה בצורך חיוני בחוסן נפשי, בכוח אנושי אמיתי. אנחנו יכולים להיות סקנדינביה, אני באמת מאמינה בכך, אבל זה לא יקרה באמצעות התבכיינות, הסתרה ושקרים.

[ומשהו קטן לג'ק ניוקום ודומיו, אם חס וחלילה יגיעו לכאן – רק שתדע שאני חושבת שאתה פנאט קיצוני ואידיוט, והניסיון שלך לדחוף את העניין עם הנאציזם הוא אחד הדברים היותר חסרי כל שחר ואוויליים ששמעתי כבר זמן רב. באותה מידה שאי אפשר לטעון שכל הנשים צדיקות, גם אי אפשר לטעון שכולן משקרות. אלו הם שני צדדים של אותה מטבע בדיוק].

0 תגובות בנושא “החברה אולי פטריאכלית, אבל "הנשים" הן לא צדיקות

  1. אז מה המסקנה? שיש נשים שמתלוננות ומשקרות? אוקיי.
    זה לא משנה. את חושבת שאם תתמקדי בצחצוח האורוות שלנו הנשים אז "הם" יעריכו את זה? אז "הם" ינהגו אחרת עם הקורבנות האמיתיים? זה לא הולך כך.
    זה לא באמת משנה כמה נשים ישקרו . אלימות מינית תמיד הייתה ותמיד תהיה. אלימות מינית (ולא רק מינית) ישנה במקומות רבים בעולם ובחברות רבות. גם כשלאישה מאוד לא משתלם לחשוף את זה. נגד מה את נלחמת? עוולות במערכת בתי המשפט? למה לא להתמקד בקרקע התרבותית ערכית (או העדרה) בישראל ובשאר המדינות המפותחות שמאפשרת, עדיין, מצב בו חצי מהציבור חושש ללכת אחרי רדת החושך במקומות מסויימים כדי שלא יפגעו בגופו? סתם הערה למחשבה..

  2. ברכות על הבלוג, נשמה! באמת הגיע הזמן…

    שאלה: למה בעצם לחשוב שנשים הן "צדיקות"? כשלנשים יהיה ייצוג הולם בכל מוקדי הכוח – נגלה בוודאי שגם הן מסוגלות להטריד מינית. נשים אינן צדיקות, בטח לא קטגורית. הייתי רוצה לחשוב שבעולם מושלם "צדיקות" אינה עניין מגדרי. (מיד המשך)

    • ברור, רק הבהרתי את עמדותיי בקשר לשלך. מנסיון – עדיף להתחיל מלמטה ולהתקדם לאט, אבל בטיל!
      וחוץ מזה – דווקא ליבסקינד, הנודניק הזה? לא להתרגש. זה חלק מהמקצוע שלי, לרדת על ארכיטקטים, את יודעת 🙂

      • קודם כל, אני לא נלחמת בשום דבר. מלחמות זה דבר גברי, ושום דבר טוב לא יצא מהן. דבר שני, אני תופסת גם את המאבק באלימות מינית וגם את העניין הנשי כולו כחלק ממשהו רחב יותר, ולכן הוא גם משמעותי יותר מסתם עניין "סקטוריאלי", ולכן הוא דורש מחשבה רבה יותר, דיוק רב יותר, והימנעות עד כמה שאפשר מהצגה שטחית, דמגוגית וחד צדדית של העניין. צורות כאלו של מאבק משיגות לעיתים קרובות מדי את ההיפך הגמור ממה שכיוונו אליו, וגם המאבק הזה, כשהוא נתון בידיהן של נשים מתלהמות וחד צדדיות, ומתייחס באופן גורף לנשים בצורה מסוימת ולגברים באחרת, בלי לעשות את ההבחנות הנדרשות ובלי להתייחס לכמה שיותר ניואנסים במציאות, כבר מראה כמה תוצאות adverse. משום כך, נושא תלונות השווא והאפקט שלו על המאבק הכללי נראה לי כמו דבר שיש להתייחס אליו בצורה רצינית (ולמה? ראי הדוגמא של חברות הביטוח, למשל). לגבי הערכה או אי הערכה "שלהם", זה באמת מעניין אותי כקליפת השום ולא העניין כאן.

  3. סיפור קטן.
    אני ממליץ לקחת את הסיפור הבא בזהירות בכל זאת סופר לי בידי בעל עניין אבל נשמע אמין.

    במדינת ישראל בשל הלובי בשנים האחרונות בנושא אלימות במשפחה, סמקרה של תלונה על אונס או אלימות במשפחה ובשל בעיות כוח האדם של משטרת ישראל, כאשר אשה מתלוננת מוצא כמעט מידית צו הרחקה. עקב בעיית כוח האדם במקרה של תלונת שווא לא מתבצעת חקירת משטרה ולכן לא ניתן לשנות כמעט תמיד את הוראת הצו.

    מסתבר שהידע הזה מנוצל בידי עורכי דין ובעיקר נשים במשפטי גרושין מהסוג המלוכלך. כמעט מאחורי כל גבר זועם במשפט גירושין נמצא סיפור של צו הרחקה וככל הנראה לא מדובר במקרים בודדים (לטענת האדם שסיפר לי זאת ישנם אף עורכי דין שממליצים לנשים לנקוט בצעד הזה בידיעה שמערכת אכיפת החוק לעולם לא תמצא איתן את הדין).

    ושוב שמעתי זאת מאדם ששנקט נגדו הצעד בגרושים, אני לקחתי את המידע בעירובן מוגבל למרות שנשמע לי די אמין.

    • ולגבי מאבקים, כמו שאת בטח יכולה לראות מהבלוג הזה, המאבקים שלי נמצאים בתחום קצת שונה…

      אבל מי יודע. נחיה ונראה.

השאר תגובה