worst case scenario

היו כל מיני תסריטים אפשריים להתנהלות המשט לעזה. אני לא יכולה לחשוב על תסריט גרוע לישראל ממה שבסופו של דבר קרה. במקום הפסד בנקודות, הצלחנו בדקות ספורות להשיג הפסד בנוקאאוט. רמת הטמטום שהצלחנו להגיע אליה בתגובה לצעד המאוד ברור ומאוד שקוף של מארגני ומבצעי המשט היא כמעט בלתי נתפסת. והקטע הגרוע ביותר הוא זה שגם אחרי שכבר חשבת שהגעת לתחתית בור הטמטום האנושי, אתה מגלה שיש נמוך מזה, ושהנמוך מזה הוא המוני. ממש סוג של מגיפה.

אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר, אמר פעם שופט בית המשפט העליון בארה"ב לואיס ברנדייס. מצור שנמשך כבר שלוש שנים על אוכלוסייה של מיליון וחצי נפש ואיפול תקשורתי על המתרחש בעזה, שכולל כל מיני דיווחים על מניעת העברה של כל מיני דברים, כמו כוסברה או ליצנים, לאזור הזה, זה יותר כמו רעל. אף אחד בדעתו התקינה לא יאמין לדיווחים על זה שאין משבר הומניטרי בבית הכלא, כשהדיווחים הרשמיים היחידים שמגיעים הם מהסוהרים. התגובה ההיסטרית שהגיבו מוסדות מדינת ישראל לדו"ח גולדסטון אודות המלחמה בעזה הייתה גם היא רעל. כפי שאמרתי כבר יותר מפעם אחת כאן, זה נשמע יותר מדי כמו "על ראש הגנב" ופחות מדי כמו התייחסות רצינית ועניינית. בעולם של היום, seeing is believing. וכשמצרפים ביחד את מה שאנחנו מורשים לראות ואת מה שלא מוכנים להראות לנו, התמונה שעולה היא עגומה ביותר.

אם זה מה שישראל עושה כשכל העולם מסתכל, מעניין מה היא עושה כשאף אחד לא מסתכל, כתב מישהו בטוויטר על אירועי היום. ואין מה לעשות, כל אדם חושב שמסתכל על התמונה הזאת חש כך. עם בסיס כזה, לא יכול להיות דבר כזה, הסברה. ה"הסברה" הישראלית יוצאת כל כך פאתטית כי היא לא מסבירה שום דבר, לא מספקת שום תשובה לשאלות הקשות שמתעוררות. יש גבול לכמה אפשר להתייחס למוסברים כאל אידיוטים. יש גבול לסבלנות שיש לאנשים להסברה שכל מטרתה היא להסיט את נושא הדיון בדרכים מטומטמות עד כאב. נגיד, לדחוף את גלעד שליט המסכן, שיושב כבר שנים בשבי בגלל מחדלי ממשלת ישראל, כהצדקה למה שקרה היום. המצור הרי לא שחרר את גלעד שליט. גם המלחמה לא. עסקת חילופי שבויים, לעומת זאת, הייתה משחררת אותו כבר מזמן. בכל זאת, היו תקדימים. להכניס אותו לדיון כאן יעלה עוד כמה שאלות כאובות, כמו למשל למה ממשיכים עם מדיניות דורסנית ופוגענית כל כך שלא הפגינה שום יעילות, למרות חוסר יעילותה. מדוע להמשיך וללחוץ את האוכלוסייה האזרחית בעזה, כשכל מה שהשגנו בזה הוא התחזקות כוחות ההסברה שפועלים נגדנו, והולכים ומשכנעים יותר ויותר אנשים ככל שעובר הזמן. למישהו מה"מסבירים" יש תשובה על השאלות האלו? בשלב זה הם בד"כ עוברים לצווחות או להצעות שונות ומשונות, שהאוזניים סומרות מלשמוע אותן.

למה לא פרסמתם התנגדויות בתוך צה"ל לפעולה שעליה הוחלט? למה שלחתם חיילים לליבה של פרובוקציה ידועה מראש? למה עשיתם את זה במקום שבו לישראל אין ריבונות או סמכות, כלומר, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל? האם לא למדתם היסטוריה אף פעם, ובעיקר זו שמראה כיצד החלש משתמש בתקשורת כדי להפוך את כוחו של החזק לבומרנג? האם אין לכם מושג באיזה עולם אתם חיים? האם פשוט קיבלתם את התסריט מהחמאס ומילאתם את חלקכם בצורה הטובה ביותר האפשרית עבורם? לא עלה בדעתכם אפילו לרגע אחד הכיוון התקשורתי שאליו הם חתרו? האם נדמה לכם באמת שתצליחו לשכנע מישהו after the fact במשהו בכלל, ועוד עם זמן עריכה כל כך ממושך? באמת, לא היה עדיף לתת להם, אחרי בדיקה על החוף – להכניס את כל התרופות שהם רוצים לעזה, במקום לתת להם את כל התחמושת שהם היו צריכים כדי להפוך את סוגיית המצור לשיחת היום? או אולי המטרה שלכם היא בעצם בידוד בינלאומי ומלחמה? ואיך זה משרת את האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל בדיוק? מישהו רוצה לנסות להסביר?

הפלסטינים תפסו שכל בתקופה האחרונה, ושינו את כללי המשחק. במקום פיגועים ורקטות, הם עברו לאמצעים הרבה יותר יעילים, כמו חרם על תוצרת ההתנחלויות ומשטי ראווה. במקום להחליף תקליט ולהתמודד עם המציאות, אנחנו מגיבים, שוב, בהיסטריה של טפשות. מישהו כתב לפני זמן מה בטוויטר, ואני מצטטת: "משט הומניטרי = תעמולה אלימה. חרם כלכלי = פעולת איבה. אח, איפה הימים של המחאה הפציפיסטית השקטה שרק הייתה מפוצצת פה אוטובוסים". והפארסה היא עוד חמורה מזה. ראיתי למשל השוואה חצופה עד אבסורד בין שריפת מוצרי התנחלויות לבין אתם יודעים מה, וזה בעולם ובמדינה שבהם יצרנים שורפים או מחסלים בדרכים אחרות את מוצריהם שלהם כדי למנוע ירידת מחירים. ואני שואלת, עד כמה נמוך עוד נרד? וכמה אנשים נוספים יאלצו לשלם על כך בחייהם או בבריאותם?

תשאלו את עצמכם, אם הגעתם עד כה, מה המחיר שתהיו מוכנים לשלם על זקפה לאומית שאין לה שום תימוכין במציאות. כי הכיוון שאנחנו הולכים אליו ידרוש מכם לשלם מחיר שעלול להיות גבוה מאוד. חשבתם עד הסוף על המשמעות של לחיות תחת משטר טוטליטרי-פאשיסטי, או תחת שליטה של חונטה צבאית? חשבתם עד הסוף על המשמעות ועל ההיסטוריה של דרישות נאמנות ללא ספקות, על המשמעות ועל ההיסטוריה של מימוש רעיונות כמו שלילת אזרחות? חשבתם עד הסוף על המשמעות של סנקציות, חרם כלכלי, בידוד בינלאומי? אולי כדאי שתתייעצו עם הצפון קוריאנים, שרעבים כבר יותר מעשור, או אולי עם האיראנים, שראינו מה קרה להם לפני פחות משנה, לפני שאתם גוררים את כולנו איתכם לתהום העמוקה הזאת.

יכול להיות שעוד יש זמן לעצור ולעשות reset, להקים ועדת חקירה, להטיל אחריות ולגבות מחיר מהאחראים, להסיר את המצור על עזה ולחזור לשפיות. נכון, קשה לי לומר שאני משוכנעת בזה. אבל קשה לי באותה מידה לוותר על התקווה שאפשר ללמוד מההיסטוריה, ועל החלום שניסו להגשים אנשים יקרים ואמיצים לפני בקושי שני דורות.

*הדיון הסתיים. יש גבול לבזבוז זמני היקר על שטויות.

33 תגובות על הפוסט “worst case scenario

  1. הבריחה היה ברוח מבודחת, ציטוט שלך. הטענה שלי היא שכולם מדברים על הכיבוש, ולא מספיק מדברים על חברה וכלכלה (לא בשלולית, בציבור הרחב). זה בהחלט גם-גם, אבל עניין של מינונים. בכל מקרה, כאמור, אני באופוזיציא בעניין הזה.

    אני ודאי לא יודע את כל התשובות לכל השאלות. אני גם לא יודע לשאול את כל השאלות. ממה שראיתי בינתיים בתנועה, יש נכונות גדולה לשמוע שאלות חדשות, ומדרך הטבע גם לקבל תשובות חדשות.

    "לאומי" – זה חלק ממהלך שבהתחלה סלדתי ממנו, אבל עם הזמן הבנתי את ההגיון שלו: עקרון החלוקה יאפשר לשמור על הלאומיות (אני מסכים שצריך כאן דיון נוקב). שימור מפעל ההתנחלות יחייב מציאות דו-לאומית. כך תומכי/ות החלוקה הם/ן המחנה הלאומי, ותומכי/ות ההתנחלויות הן/ם המחנה הדו-לאומי. נשמע מוזר וצורם, ביחוד בהתחלה, אבל לדעתי, בטווח הבינוני, המהלך הזה יהיה יעיל מאד.

    פשיזם – אני דוקא תולה תקוות בתביעה של "אם תרצו". סוף סוף נברר את העניין הזה כמו שצריך.

    טיוטא שניה – חס וחלילה לא "שלי". אני רק מופקד על העריכה. אשלח לך שוב קישור במייל. אני זקוק מאד לעזרה.

  2. איכשהו, לא נראה לי שטיבי הוא מקוראי הקבועים. הייתי שמחה, אבל נראה לי שהוא אדם די עסוק.

    למה אתה מתעקש שזה "או או"? מה קרה ל"גם וגם"? ואיך אפשר להתחיל מומנטום שמבוסס על בריחה?

    לגבי הלאומי, שלושה דברים – א. זה הולך לכיוון פוליטי-קואליציוני מאוד מסויים ומאוד בעייתי. ב. זה עוד יותר בעייתי, שלא לומר חסר אחריות, להשתמש במושג הזה כמושג מבחין בתקופה של גל פאשיסטי עכור. ו-ג. זה סוג של השתלטות על מושג בצורה אנטגוניסטית שממש לא משרתת את הצורך הדוחק לפתוח את הדיון במושג הציונות (לאומיות יהודית, ישראלית, וואטאבר), משמעותו ותכניו היום.

    מקום של שאלות זה מקום של ענווה, של לא לדעת את כל התשובות, של לצאת מקבעונות ולפרוץ את גבולות הקופסה, ושל לבנות מכנה משותף בלי ישר למקם את עצמך במשהו שכבר החלטת שקיים וכבר החלטת איך הוא נראה. יש למקום הזה כמובן גבולות ערכיים, אבל טווח הפעולה בתוכם הוא לא קטן. אני מוכנה לקרוא את הגרסה שלך, אבל זה לא יקרה לפני סוף השבוע, אז כדאי שתשלח לי את הלינק הזה במייל. נמשיך אחורי זה.

  3. יונית –

    אחרי שתקנת אותי קודם הלכתי לבדוק: חד"ש ותע"ל רצו יחד לכנסת ה-16, וזכו ב-3 מנדטים (ברכה, טיבי, מח'ול). כנראה שאני סוחב את הטעות מאז. תע"ל מחליפים בריתות כל הזמן, וקל להתבלבל.
    כך או כך, נאום שלילת הכחשת השואה של טיבי היה רגע חשוב מאד בעיני, ב"ה תחילתה של דרך חדשה.
    ההתנצלות היתה למקרה שח"כ טיבי נמנה על קוראיך הקבועים, כמובן.

    ***
    לגבי השׂמאל הלאומי –

    א) אם אין לך בעיא אישית עם לאומיות, מה הבעיא כאן?

    ב) הוֹ האירוניא! *אני* לוחץ כל הזמן לברוח לסוגיות הכלכליות-חברתיות כדי להמנע מהמדיניות-פוליטיות, ואלדד מסרב כל הזמן בתוקף (והוא לא לבד; רוב החברות והחברים בתנועה בצד שלו בעניין הזה). ועדיין, אני דוחה בתוקף את הקביעה ש"כוח פוליטי שמאלי אמיתי" מציב את העניין המדיני מעל הכלכלי-חברתי. בעיני שני הנושׂאים בעלי מעמד שווה, וכפי שציינת בעצמך, קשורים זה בזה הדוקות.

    ג) "מקום של שאלות" – אני לא לגמרי מבין את כל הביטויים שמתחילים ב"מקום של…".
    להערכתי הסובייקטיבית ביותר, יש מכנה רחב מאד המאגד את המחנה הדוגל בעקרון החלוקה, והשׂמאל הלאומי יושב במקום טוב באמצע מהבחינה הזו. יש בטיוטא הראשונה עניינים מרגיזים מאד (ההתקפה על משתמטים ועל מחזיקות אזרחות כפולה, למשל), יש גסות רוח מוגזמת ומיותרת, ויש גישה גברית מובהקת, שאין בה כל מקום לנשיות. בכל התחומים האלה חלה התקדמות משמעותית מאז הקיץ שעבר, ואפילו לי היה חלק צנוע בכך.

    אני מזמין אותך להתרשם מהטיוטא השניה, כאן:
    http://wiki.smoleumi.org.il/index.php/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%90_%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA

    היא נמצאת עדיין במצב גולמי מאד, אבל יש כבר מענה לחלק ניכר מהבעיות שבטיוטא הראשונה.
    והואיל ואני מופקד על עריכת הטיוטא השניה, אני מזמין אותך גם להצטרף אלי במלאכה, או לכל הפחות להעביר לי רשמים והצעות לשיפור. יש עוד הרבה מה לעשׂות, ואם אצטרך לעשׂות את העבודה לבדי, היא תיקח המון, המון זמן.

  4. אוהד, ממש אין לי תשובות לכל דבר. אם היו לי, לא הייתי מתעסקת בפילוסופיה. בפוסט דיברתי על הנטיה ההסברתית להסיט את הדיון ולהתחמק מהשאלות, וזה בדיוק מה שאתה עושה. ו-99.999% מהעולם שאתה מדבר עליו הוא לא מי שיהפוך את חייך כאן לגיהנום. אתה יודע בדיוק למה התכוונתי כשאמרתי "העולם". העיתונאים והפוליטיקאים שמתים שיראו אותם בטלוויזיה לחמש שניות הם מי שמחזיק את העולם בביצים וקובע איך הוא יתנהל. עצוב? די. אבל זה שמתעלמים מהמציאות לא מבטל את קיומה. לגבי הפוליטיקאים הישראלים, אני אישית מעדיפה אף אחד מהם. מעמיר אני לא רוצה לשמוע לפחות עשר שנים עכשיו. אני מכירה את חנין יחסית מקרוב, ואמנם אף אחד לא מושלם, אבל מצבו בתחום הכנות הרבה יותר סביר מכל השאר. שאר האנשים שציינת, אשמח מאוד אם יעלמו כליל מהבמה הפוליטית. בעיקר שטייניץ.

    אופיר – כנראה שלא הבנת. יועברו לעזה על ידי המשתתפים במשט, בליווי מצלמות טלוויזיה, אחרי בידוק בטחוני מתאים. אחרת אין לזה שום אמינות. מה שיקרה לתרופות וכו' בתוך עזה, איך לומר, זו כבר בעיה של הפלסטינים. מצחיק אגב שאתה מדבר על מדינה ריבונית, כשלמעשה אין לנו שום ריבונות על עזה, וגם אין לנו ריבונות מחוץ למים הטריטוריאליים שלנו, כך שהמשט אמר את מה שאמר בצדק רב. אבל אפילו אם נניח שמדובר בשטח ריבוני של ישראל, כל מדינה ריבונית בסדר גודל של ישראל תשקיע את מה שדרוש כדי לעשות את זה, אם ברצונה להמשיך ולהיות חלק מהעולם – תקרא לו איך שתקרא, נאור, צבוע, וואטאבר, אבל להיות חלק ממנו זה חיוני להישרדותנו. וכל מדינה ריבונית בסדר גודל של ישראל תפסיק את מדיניות המצור הכושלת ותתחיל לגלות קצת יותר יצירתיות (וקצת יותר ריבונות, אגב. ההחלטה על הפעולה הזאת התקבלה בצורה שאינה בדיוק תואמת את הרגולציות השלטוניות של הריבונות הישראלית), כדי לבטל מראש את הצורך במשטי ראווה כאלו ואת האפקט שלהם.

    אורי, למיטב זכרוני תע"ל מעולם לא רצה עם חד"ש, אלא עם רע"ם. ואין לך מה להתנצל. אני מאוד מחבבת את טיבי. מה ישכנע אותי שהעסק כשר? אין לי תשובה בטוחה ומוחלטת, אבל יש כמה דברים שאולי יעזרו לי כאן, כמו למשל זניחת כמה סיסמאות מאוד מטרידות, בהן עניין ה"לאומי" (ואתה בוודאי יודע שזה לא בגלל שיש לי אישית בעיה עקרונית עם לאומיות). דבר נוסף, אני חייבת לקבל תחושה שאתם באים ממקום של שאלות, וממקום של התאחדות לצורך השגת כוח פוליטי שמאלי אמיתי, ולא מנסים לברוח לסוגיות החברתיות-כלכליות כדי להימנע מהסוגיות המדיניות-פוליטיות המאוד דוחקות שיש לנו כאן ומהקשר ההדוק בין אחד לשני.

  5. מי אמר שחבילת הסיוע לא תועבר לעזה לאחר בידוק ביטחוני מתאים? איפה שמעת את זה? הרי איזו מדינה ריבונית תתיר כניסה של משא (כמה אלפי טונות פלוס מינוס) ללא בידוק מתאים, ועוד לטבורו של אזור שהוא נפיץ מבחינה ביטחונית,ועוד לידי רשויות שבדו"ח גולדסטון הועד עליהן שהן מונעות אסקפתן לאוכלוסיות הזקוקות להן? האם מספיקה הצהרת הקברניטים שהסחורות הן למטרות הומניטריות בלבד בכדי להתיר את הכניסה שלהם לרצועה ללא בידוק מתאים?
    יש הליכים פורמאליים שבעזרתם מתנהלים דברים. המשט הצהיר בפרובוקציה שהרגולציות של ישראל אינן לגיטימיות מבחינתו, והם יגיעו לרצועה by hook or by crook
    אין כאן הצדקה לפעולה אלימה מצד ישראל, אבל הישמרי לך מלראות את התקרית (המסכנה) הזו כנסיון ישראלי לדיכוי נוסף של פלשתינאים נצורים. אם המשט הזה יעבור, כל משט בחסות דגל הומניטארי יעבור גם הוא.

  6. אחמד טיבי –
    את צודקת, אני מתנצל. תע"ל רצה עם חד"ש בשלב כלשהו, אבל לא כיום. טעות שלי.

    שׂמאל לאומי – אני קורא את דברייך על מה צריך, וזה בדיוק מה שאני רואה שקורה אצלנו. כמה פעמים קראנו שנינו את איתי אשר מצר על כך שבכל יוזמה שׂמאלנית בשטח נצפים שוב ושוב אותם פרצופים? השלולית, הוא קורא לזה.
    ובכן, בשׂמאל הלאומי כמעט שלא פגשתי עד כה שמות ופרצופים מהשלולית. יש הצטרפות והתעוררות ובניה מלמטה, וכל מה שאת מדברת עליו. כל שבוע יש שניים-שלושה חוגי בית. בחלק מהם אלדד יניב בכלל לא משתתף. הטיוטא השניה היא בכלל בעריכתי.
    יכול להיות שיום אחד אגלה שהעניין לא בשבילי. אבל אני נכנס עם מצפון נקי, ואם יהיה צורך אצא עם מצפון נקי. המומנטום הולך ונבנה, ואצל הרבה (א)נשים גם התקווה.

    מה ישכנע אותך שהעסק כשר? או לחילופין – איך צריך להראות מהלך כזה, שגם את תרצי להצטרף אליו?

  7. אימא תמיד אמרה לי להזהר מבחורות שיש להן תשובה לכל דבר… נו שויין, אני אף פעם לא לומד.

    שאין תשובה אפשר להגיד הרבה דברים, כמו למשל ש"על העולם זה כבר לא ממש עובד", שאלת את העולם אם זה עובד עליו או לא, או שזאת רק דעתך מה העולם חושב? לדעתי 99.9999% מהעולם זה בכלל לא מעניין אם נשחט אחד את השני לדעת (כל השאר בטח עיתונאים, או פוליטיקאים שמתים שיראו אותם בטלוויזיה לחמש שניות).

    וסתם בלי קשר, כמי שמכיר את עמיר די מקרוב, עם כל החסרונות שבו – אני מעדיף עשר כמוהו על שטייניץ/ביבי/ליבני/חנין… אחד.

  8. אני לא מבינה מה אתה לא קונה, לנוכח העובדה שהוא לא ממש מסתיר את זה, אבל מילא.
    אחמד טיבי לא בחד"ש. אבל ברכה הוא לגמרי Mensch. מיצובם כמפלגה ערבית הוא אכן די מצער ודי יוצר אפקט של מעגל קסמים.

    האכזבה היא לא רק מפרץ. פרץ היה רק עוד חוליה בשרשרת השקרנים, שלא חושבים לרגע שהם צריכים לעמוד בהבטחות שפיזרו לפני הבחירות. השרשרת כוללת גם אנשים שלא הצבעתי בשבילם, ולא מדובר כאן בעוד "פסילה אחת" או פחות "פסילה אחת". מספר האנשים שנושרים בכל פעם מהמשחק, אפילו, אגב, אם לפעמים הם מצביעים בבחירות, הולך וגדל. המעגלים שמהם הם באים הולכים ומתרחבים. אם אתה רוצה אנלוגיה שבעיני היא טובה יותר, אז מדובר כאן בתהליך של המסת קרחונים, שנמשך זמן רב, אבל קורס ברגע אחד. ובצד השני של הקריסה נמצאים דברים מאוד לא טובים. מהכשלונות האלו לא מתחזקים כאן, ולכן מה שצריך זה ממש לא משיח שיגיע בדמות מועמד אחד כלשהו, אלא התחלה אמיתית של תהליך הפוך לתהליך ההתפוררות והנטישה, שיצבור מומנטום ויחיה את התקווה. התהליך הזה חייב להיות מורכב מהרבה אנשים, הרבה דיונים והרבה שיתופי פעולה. העוגנים שלו, או הפנים הציבוריות שלו (או המדריכים בעלי הניסיון, לצורך העניין), חייבים לדעתי להיות ההיפך מכריזמטיים במובן המשיחי.

  9. את עניין רמון אני לא קונה. אבל אעלה אותו שוב, ליתר בטחון.

    שׂמח שאת לא בחד"ש, כיון שלדעתי יש בחד"ש סוג של תרמית. עם זאת, לאור ההשתתפות במצעד החיים, והנאום של אחמד טיבי, אולי אני צריך לשקול דעותי מחדש. בכל מקרה, ודאי ראית בדברי שאין לי בעיא לשתף פעולה עם חברות/ים בחד"ש, על אף מחלוקות עמוקות מאד. כאמור (שוב) – פסילה של (א)נשים מהמחנה אליו אני שייך בגלל דקדוקי עניו – על אף שמדובר בתחביב המוני ומקובל – הוא סוג של מותרות שאני לא יכול להרשות לעצמי כרגע.

    האכזבה מפרץ – אני מבין, ואני מבין שעבורך היא היתה מרה במיוחד, כיון שהיית מעורבת מאד בסיבוב ההוא. אבל אני לא קונה את התיזא שיש לנו רק עוד "פסילה אחת". אפשר גם להתחזק מכשלונות.
    מאידך, אין לי גם שום כוונה לחכות לאיזה משיח שיגיע בדמות המועמדת השׂמאלנית האולטימטיבית, שתהיה מעל ומעבר לכל ביקורת אפשרית. זה לא יקרה. פוליטיקא היא אמנות האפשרי. שלמוּת יש רק במשיחיות.

  10. אוהד, על תגובה כמו זו שלך לפוסט כמו זה שלי אומרים, צדיק מלאכתו נעשית בידי אחרים. תודה שהוכחת בדיוק את הפואנטה שעליה דיברתי. אם אין תשובות לשאלות הקשות, תמיד אפשר לצווח מדינת תל אביב אנטי ישראלים חיה בשוויץ וכו'. לרוע המזל, על העולם זה כבר לא ממש עובד. והפלסטינים כבר מזמן לא מנהלים את המלחמה מולנו. שדה הקרב עבר כבר די מזמן לסרט אחר מזה שאתה חי בו.

    אלון: זה אכן יהיה מאוד לא נעים לחיות בגלות, אבל בוודאי שיותר טוב מאשר לחיות תחת שלטון טוטליטרי – איסלאמי, יהודי או כורדי. השלטון הטוטליטרי בהחלט יכול להגיע משני הכיוונים, אבל לא בגלל "מסירת המדינה", אלא בדיוק בגלל הדברים שנעשים כאן עכשיו. וגם הגרעין האיראני הרבה פחות מפחיד אותי מאשר הדברים שרוצים לעשות כאן בשמו. מה שאני מתארת, אגב, לא מבוסס על דמיון, אלא על תהליכים היסטוריים שקרו כבר ושקורים גם היום בכל מיני מקומות בעולם. שום דבר לא קורה באותה צורה פעמיים, זה נכון, אבל זה לא אומר שאי אפשר להיות קצת חכמים וללמוד מניסיונם של אחרים. ומי שמוביל את המערכות האלו הם פרובוקטורים שיודעים בדיוק מה הם עושים. לא ברור למה אנחנו מתעקשים לתת להם בדיוק את מה שביקשו לקבל.

    אורי – למה אתה שמח שאני לא בחד"ש? כי עכשיו מותר לך לדבר איתי? אמנם לא הייתה לי ברירה אלא להצביע להם בבחירות האחרונות, ואמנם אני מחבבת ומעריכה את דב ואת ברכה, אבל הם פשוט קומוניסטיים מדי בשביל סוציאל דמוקרטית שכמוני. וחושבים יותר מדי בקטן כמפלגה.

    אלדד יניב לא רוצה להיות ראש ממשלה. הוא רוצה שחיים רמון יהיה ראש ממשלה. זה עמיר פרץ חדש. אני גם לא קונה את הניסיון הזה לרכב על הגל הלכאורה פופולרי של המושג "לאומי". זה אפילו קצת מגעיל אותי, כי ברור לי באלו קואליציות הוא רואה את עצמו יושב. החלופה היא בהחלט לא לשבת ולשתוק, אלא ליצור את הכוח הפוליטי הזה מתוך השטח, ולא בצורה מאורגנת מלמעלה על ידי אינטרסנטים שקופים כמוהו. נעשה כבר ניסיון כזה, שממש לא בא בקלות, וכניסתם של דמגוגים אינטרסנטים כמו יניב לזירה רק פוגע בו. המצב כל כך עדין, וכל כך מסובך. מרוב הפרד ומשול, אנשים כבר שכחו איך להתאחד כדי להשיג עוצמה פוליטית. למעשה, אנשים רבים מאוד, כוח פוליטי פוטנציאלי עצום ורב, איבדו לגמרי את האמון בפוליטיקה, והם נסוגים למישורים אחרים, בין אם זה לגמרי לגלות פנימית מרצון, או לפעילות במישור החברתי-אזרחי. זה נחמד יפה וטוב, אבל משאיר את הזירה הפוליטית ואת התקציב בידיים שהולכות ומקצינות כל הזמן לכיוונים מאוד מפחידים, והופך את הפעילות ואת המאבק הזה לניסיון נואש וחסר סיכוי לרוקן ים עם כפית, לכיבוי שריפות תמידי. שום יחסי ציבור יפים מאנשים לא אמינים שהיו שותפים בפירוק ופיזור השמאל רק לפני עשר שנים לא יתקנו את חוסר האמון הזה. למעשה, אם לא תהיה כאן הענשה של פוליטיקאים ולוביסטים בדמות רמון ויניב (וברק וביבי ופרץ וכו'), ונמשיך לתת להם לחזור תוך זמן קצר מדי מאז הפאשלה האחרונה שלהם, לא יהיה בכלל אפשרי חידוש של השורות, כי כל אדם ראוי, כמו עכשיו, יעדיף לעשות כל דבר אחר.

  11. חשבת עד הסוף על איך זה לחיות תחת שלטון טוטאליטרי-איסלאמי שיתרומם פה אחרי שנnשיך למסור את המדינה piece by piece? חשבת עד הסוף איך זה יהיה לברוח למדינה אחרת רק כי לך כבר אין אחת? חשבת עד הסוף איך זה לא לחיות, כי איראן תשיג טיל גרעיני בזמן שכל העולם מועסק בשטויות התקשורתיות הללו?
    התהום שאת מציירת די דומה לתהום שאני מתאר, אם כי אני חייב לציין שהדמיון שלך הרבה יותר מפותח.

    שום דבר לא התנהל כמו שצריך מהצד שלנו, אבל מי שמוביל את המערכות זה לא החברים הנחמדים מהצד השני שרוצים שיהיה פה שמח – מתי המעט ההם, אלא כאלו עם טיפה פחות סובלנות וטיפה יותר שנאה.

  12. פינגבאק: "טרור תקשורתי" – מסקנות מהרשת על מרמרה (המשט) לעזה ו"השתלטות" שייטת 13

  13. יונית –

    קודם כל, מעודד לשמוע שאת לא בחד"ש.

    שנית, אני מבין את החשש מ"עמיר פרץ חדש", ושותף לו. אבל מה החלופה? לשבת ולשתוק?
    מאז שחברתי לשׂמאל הלאומי אני מוביל שם בתוקף את הקו שדורש דיון תרבותי מחד, והעלאת הצדדים החברתיים-כלכליים לראש סדר היום מאידך. עד כה, בהצלחה מסויימת, עדיין לא מספקת.

    נקודת המוצא שלי היא שאלדד יניב חותר להיות ראש ממשלה, לא פחות. המון (א)נשים רוצים/ות להיות ראש ממשלה, הוא ממש לא ייחודי בכך. בכל מקום בו נתגייס לפעולה, נמצא גם טיפוסים שרוצים לקדם את עניינם האישי ולהגיע למרומי הפירמידא הפוליטית. לולי כן, לא היו טורחים כלל. לכן גם אלדד יניב טורח, והוא טורח הרבה. ואני מעריך מאד את הטרחה הזו – הרבה יותר מאשר את הישיבה על הגדר תוך קיטורים בלתי-פוסקים.

    אחת הסיבות שטרחתי לצטט מהמניפסט דוקא בטור הזה (והרי ידעתי מראש שהדבר יעורר התנגדות), היא כדי להעמיד את העקרון במבחן המציאות. הטיעון המרכזי שם הוא בעד ישׂום עקרון החלוקה גם ללא הסכם. חוץ מזה, אין שם שום בשׂורה בכלל. ובכן – זה בדיוק מה שעשׂינו בעזה, חוץ מפרט אחד קטן-גדול: המצור שעדיין לא הוסר. אם הטיעון קוהרנטי, הרי שהשׂמאל הלאומי צריך להטיל קולו למערכה נגד המצור (או לפחות בעד הדיון הציבורי, בהנחה שאולי יש איזה נימוקים שעוד לא שמענו). אם הטיעון לא קוהרנטי – כל האויר יצא מהבלון בנפיחה שקטה, וחסל סדר.

    מה דעתך?

  14. התקוות שלי אולי מעוותות, אבל את חיה בשוויץ כנראה, את מנסה לשחק את החנון האולטימטיבי בשכונה של ערסים מגודלים. מצטער שאני לא מוכן להיות "ילד הכאפות" השכונתי. יפה לך גם לקבוע שכבר הפסדנו… בנתיים זאת מלחמה שנמשכת כבר יותר ממאה שנה.

    אם היית קצת בודקת את הדברים ולא קונה את הדיסאינפורמציה של הארגונים הישראלים האנטי-ישראליים (שיש להם אינטרס מובהק לפזר את שקריהם), היית רואה כמוני שיירות של משאיות שמכניסות סחורה ממחסומי צה"ל סביב הרצועה. דרך אגב, כמו בטנגו, בשביל "מצור" צריך שניים… איך זה שהפלסתינאים לא עושים משט "שלום" דרך מצריים? אולי כי הם יודעים שהמצרים ישחטו אותם (כמו את מהגרי העבודה) והעולם ישתוק?

    לסיום סיומת, אני לא אשכנע אותך, ואת בטח שלא תשכנעי אותי. רק רצוי שבדיוק כמו שאת לא קונה את מרכלותו של דובר צה"ל, אל תקני את כל מה שמוכרים לך ארגוני "שלום". בנימה אופטימית זו, הייתי גם ממליץ לך לצאת קצת ממדינת ת"א ולראות במו עיניך איך אנשים חיים במציאות מטורפת סביב הרצועה (הרי הבטיחו לנו בהתנתקות שזה יעזור לנו בהסברה העולמית, לא?).

  15. אוהד, המסקנות שלך, או התקוות המעוותות שלך (אתה צודק, אי אפשר להגדיר את זה כציניות. זו תהיה הגדרה עדינה מדי), תומכות בדברי. בעצם, מה שסיפרת לנו כאן זה שלא מדווחים לנו כבר זמן רב על זה שהמצור על עזה בשנים האחרונות לא הצליח להשיג אפילו את המטרה הראשונית שלו, שהיא שקט ביישובי הדרום. לא ברור איך טיל על תל אביב יצליח להגביר את התמיכה במדיניות שלא עובדת, ושעצם קיומו של הטיל הזה רק תוכיח עד כמה היא לא עובדת.

    לגבי הדיסאינפורמציה עמוסת הקלישאות, נו, שוין. מלחמה תקשורתית היא אכן דבר מסובך, וזה מאוד נחמד להתבכיין בדיעבד אחרי שהפסדנו. יש מה לומר על הנאיביות שבה אתה סובר שהחמאס המציאו את השיטה באזורנו. זה קצת עצוב לראות איך התלמיד מצא מקורות לימוד נוספים ולמד איך לעשות בהם שימוש יעיל, והמורה הידרדר בעיקר לניסיונות לחסום העברת מידע. אבל אמרתי מספיק בעניין בפוסט שעליו הגבת, וכאמור, די אזלה לי הסבלנות לקשקושים האלו.

    אורי, זו לא התקוטטות פנימית, ואני לא בחד"ש. זה משהו הרבה יותר עמוק מזה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, מבחינת המורל, עוד עמיר פרץ. ולשם בדיוק זה הולך. לא בגלל המניפסט, שגם איתו יש לי בעיות מרובות, אלא בגלל מי שמקדם אותו, הרקורד שלו והמניעים הלא כל כך סמויים שלו.

  16. אוהד –
    גם אני בלי טיפת ציניות.
    עוד סיבה מדוע אני חושב שצריך להסיר את המצור מעזה (יש עוד סיבות, כמובן).
    אתה אתי בעניין הזה?

  17. תסלחו לי רבותי שאני לא שותף לחגיגת הקונספרציות ודיסאינפורמציה.

    יונית, פצצות מרגמה הן אפילו מתחת לטווח המכ"ם בשביל לקבל עליהן התרעת 'צבע אדום'. ג'ימי קדושים מכפר עזה נהרג מפצמ"ר שנחת עליו בלי שום התרעה. בדרך כלל יש 'צבע אדום' כשמדובר בקסאמים. "דיסאינפורמציה עמוסת קלישאות" היא הבסיס של הבסיס של דרך העבודה של החמאס, אל-ג'זירה ודומיהם, דווקא עכשיו, יותר מתמיד זה נראה שהשיטה הזאת הולכת יופי טופי, אולי כדאי שאנחנו נשתדרג לרמה שלהם ונתחיל גם לפזר שקרים על ימין ועל שמאל.

    ואורי, אני באמת ובתמים ובלי טיפת של ציניות, חושב שטיל אחד על תל אביב היה חוסך 9 שנות קסאמים בשדרות. דין ת"א כדין נצרים, לא????

  18. יונית –

    מה שכתבתי כתבתי על דעת עצמי. הציטוט מתוך המניפסט הוא הכרחי ומתבקש לטעמי, ותופס לגבי כל מי שדוגל/ת בשתי מדינות (או שלוש?) לשני עמים. אם תהיה מדינה פלשׂתינית, אי-אפשר להטיל עליה מצור כל פעם שיהיה איזה חיכוך, או שתעלה שם ממשלה שלא מוצאת חן בעינינו.
    מדינה פירושה ריבונות, פירושה שאנחנו פשוט לא נתערב.
    אם מחנה החלוקה מוכן לכך רעיונית, צריך להתקדם הלאה. אם לא, צריך לקרוע את המסכות כאן ועכשיו. (וראי ביחוד תגובה מס' 2, של ידידנו המשותף).

    ומשאמרנו את זה: הדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים/ות לעשׂות עכשיו, הוא להמשיך את ההתקוטטות הפנימית. את, בפעם האחרונה שבדקתי, היית במחנה של חד"ש. מבחינתי, ועל אף דב חנין, מדובר במפלגה שמדברת על שיוויון ודמוקרטיא, ומקדמת את ההיפך הגמור. את ודאי לא תסכימי, אבל זוהי דעתי.
    זה לא אומר שאני אקפוץ עכשיו לתקוף אותה דרך חוק יסוד: הכנסת סעיף 7.א.1. זה גם לא אומר שאני אמנע משיתוף פעולה אתך, כיוון שאת פועלת במסגרות שבעיני הן שליליות.
    אם נמשיך את ההתקוטטות הפנימית על אף ההדרדרות הכללית, אזי מגיע לנו היאוש – הרווחנו אותו ביושר.
    ואם את רוצה ללבן את ההבדלים באופן יסודי, את מוזמנת להצטייד בדרכון ולתפוס רכבת לחיפה. אלכוהול ומזון עלי.

  19. אוהד, סתם תהיה – השביתו את מערכת צבע אדום? ולא הבנת את מה שכתבתי? דיסאינפורמציה עמוסת קלישאות כבר לא עובדת יותר.

    אורי, אפשר להתחיל מומנטום, אבל יש לנו לפני זה משהו אחר לדון בו. אי אפשר להתחיל מומנטום שינוצל לרעה על ידי כוחות פוליטיים בעלי אינטרסים שקופים מדי. זה בוודאי שלא יסייע לפתרון בעיית הייאוש.

  20. אוהד –
    הנה לך עוד סיבה להסיר את המצור מעזה. אם במקום צינורות מעופפים ישוגרו קטיושות על ת"א-יפו, התגובה לא תתמהמה 7 שנים, אלא תגיע תוך רבע שעה.

  21. יונית –
    תודה שטרחת וכתבת. גם אני שותף לתסכול וליאוש, אבל דוקא עכשיו (שוב) אסור לשתוק.
    המשט מאחרינו, אבל המצור עדיין נמשך.
    בפרשת ענת קם הכרחנו אנחנו, בבלוגוספירא, את העתונות הממסדית להרים קול נגד שירותי הבטחון החשאי. הצלחנו פעם אחת, ונצליח שוב – הפעם לעורר דיון ציבורי במוסריות ובתועלת של המשך המצור על עזה. הטור של דוד גרוסמן נהדר, אבל לבד הוא לא ישׂיג דבר.
    השנקל שלי כאן: http://www.yehudemo.org/?p=1524
    אנא קראי, הגיבי בטור משלך, הפיצי הלאה אצלך ואצל אחרות/ים. אפשר להתחיל עכשיו מומנטום. בעצם, אין ברירה.

  22. חבל על הזמן, יונית, הוא לא יבין.
    תודה על הפוסט המצוין.

  23. מעניין איך היה נראה מבצע אנטבה אם היו צריכים לעשות אותו היום.

    עובדה היא שבחמש ספינות הכל עבד חלק, באחת (של הארגון הטרוריסטי) לא. יכול להיות שהייתה שם פאשלה, יכול להיות שהיו בעיות בתיכנון, אבל להיות חכמים בדיעבד, נו… זאת חוכמה מאוד מאוד קטנה.

    ויש לך טעות קטנה-גדולה, כתושב שדרות אני אומר לך שהם מעולם לא הפסיקו לשגר עלינו צינורות מעופפים, רק שבמדינת תל-אביב זה כבר לא חדשות אם אין פצועים או עובדים זרים הרוגים.

  24. מילא זה שכל בעייה אנחנו מנסים לפתור בכוח (כי כשיש פטיש הכל נראה כמו מסמר). מה שאותי מדהים זה שאפילו במשהו שאחנו אמורים להיות מומחים בו, כשכל הנתונים ברורים לכל מי שיש לו קצת שכל בראש, עדיין מתסבכים בכזו שטות? לי נראה בכלל שברק הוא מושתל של החמאס שעושה הכל רק כדי להזיק לנו.

  25. פינגבאק: Tweets that mention worst case scenario | יונית מוזס -- Topsy.com

  26. אז לא הבנתי.
    מותר למדינת ישראל למנוע הברחות נשק לארגון טרור שיורה רקטות לעבר ריכוזי אוכלוסיה ומשאיר מליונים במקלטים, או שזה פשיסטי מדי?

סגור לתגובות.