השבוע הבנתי סוף סוף מה כל כך הקפיץ אותי בענייני החוק נגד עישון הזה. עד כדי כך, שבתקופה שבה אין לי שום עניין בכלום חוץ מכמה עניינים מטרידים מאוד במישור האישי, ובוודאי אין לי שום מוטיבציה וכוח לכתוב כאן, אני יושבת ושופכת על השטות הזאת מילים כאוקיאנוס שעלה על גדותיו.
במקרה נתקלתי בידיעה הזאת על הפרחה שחשבה שתתלבש על החוק הזה כדי להוציא כמה ג'ובות והשופט שזרק אותה מכל המדרגות, והבנתי. וזה לא היה ניצול החוק לרעה, כי זה ממש לא משהו חריג או ייחודי לחוק הזה או בכלל, אלא מה שאמר השופט בפסיקתו. ואני מצטטת: "יש להעריך את מאמציהם הכנים של אלה הנושאים את דגל ה'אכיפה האזרחית' ופועלים למען יישום החוק ואכיפתו. עם זאת, סבורני כי יש לנהוג במשנה זהירות בבחינתו של כל מקרה ומקרה, שמא תשנה ה'אכיפה האזרחית' פניה ותהפוך מכלי המשרת את האינטרס הציבורי, לכלי זמין המנוצל להתעשרות שלא כדין של הפרט".
קריאת הפסקה הזאת הכניסה אותי לדיכאון עמוק. התחלתי לחשוב לעצמי, אה, אז יש אכיפה אזרחית בישראל? או בכלל איזשהו סוג של אזרחות? פעילה? כבר שנים אני מנסה למצוא אותה. אוקיאנוס של מילים שפכתי על הניסיונות האלו. כתיבה, דיונים, פגישות, תוכניות, הצבעות בבחירות, כל הזמן רק לשבור את הראש ולחשוב, איפה הקו האדום של הציבור בישראל? מתי הוא יגיד – עד כאן? למה אי אפשר לקבל ממנו, כציבור וכיחידים רבים, שום דבר חוץ מהסברים למה אי אפשר, לא צריך, אין טעם, אין סיכוי, ככה זה?
הרי אף אחד לא חושב שאנחנו חיים בשוויץ. או בניו-יורק. או אפילו בפריז. כולנו יודעים באיזו מדינה אנחנו חיים, מדינה שרוויה כל כך באלימות בכל דבר, בכל פעולה יומיומית, כל כך רוויה עד שכנראה התרגלנו. או התייאשנו. בין אם זה בתור למה שלא יהיה, על הכביש, מול הפקיד במשרד ממשלתי או כל גורם ממסד אחר, בטלפון עם איזשהו נותן שירות, מול המעסיק, בקרב על מקום חניה, בין אם אתה קשיש, ניצול שואה, חולה, נכה, אישה, דייל, מלצר, חייל, מילואימניק, סתם מישהו שיצא לבלות. כל מי שחי כאן יודע מה קורה. כולנו גם יודעים שאין שום אכיפה כמעט בכלום, חוץ מצעדי ראווה שלרוב לא יוצא מהם כלום.
כולנו גם יודעים כמה חוקים טובים, או פחות טובים, נחקקו על ידי הכנסות האחרונות, כמה "רפורמות" עברו (כולל אגב מספר בלתי מבוטל של רפורמות במערכת החינוך, רובן ככולן השיגו את התוצאה ההפוכה מזו שלה יועדו) , וכמה שאף אחד מהדברים האלו לא שינה את המצב, לפחות לא לטובה. הקופאיות בסופר פארם עדיין עומדות ליד כיסאות אופניים מגוחכים. קשישים בשכונות מצוקה מפחדים פחד מוות לצאת מהבית. או להישאר בו. בחורות עדיין עוברות הטרדות כל יום, מופלות בעבודה ומרוויחות פחות. אנשים עדיין עובדים בלי זכויות, לעיתים גם בלי שכר. ואף אחד לא יופתע אם אני אומר לו שיש עוד אינספור, רבבות, מיליונים של דוגמאות אישיות וכלליות יותר, וזו רק מדיניות הפנים. אפליה, ניצול, עושק, סתם בהמיות, ואני עדיין מדברת רק על הממסד, מבלי לגעת באינספור הויג'ילנטות, חלקן עוד מתיימרות לייצג "צדק" כלשהו, רובן סתם מתעלמות מקיומו של החוק.
ולממשלת הבדיחה ששמנו על עצמנו תמיד יש מה לומר. תמיד יש עוד ספין. תמיד יש את מי להאשים. זה בסדר, הרי ממילא לאף אחד לא אכפת, ולהיפך. הטוקבקיסטים יגידו שהשוטרים גיבורים, שגרמניה תמיד אשמה, שצריך להפציץ אותם, שיחנקו, להפריט להפריט בלה בלה בלה. והם יוסיפו – וגם הממשלות הקודמות מה אתם רוצים ממני אני בסך הכל בא לעבודה. ואם לא, אז יש נסיבות מקלות. נגיד, חתונה של בן של חבר של חבר מרכז או כנס חשוב שאין כדוגמתו על מצב העלווה הסתווית בניו-יורק. או במרילנד. מקסימום יבואו איזה 100 אלף לבילוי של שעתיים ומפגש חברתי בכיכר רבין, כי מי אומר לא לשירה בציבור עם מיטב אמני ישראל, שאחריו שוב לא יקרה שום דבר.
אבל איפה מוצאים כאן אכיפה אזרחית? בפאבים שלנו. במסעדות. בבתי הקפה. תשכחו את כל מה שאמרתי על זה קודם. אני עדיין עומדת מאחורי כל הדברים, אבל הם פשוט לא רלוונטיים. ברור לי עכשיו מדוע הנושא גרם לכל כך הרבה אלימות (וכל כך הרבה טענות מסוג "הפוסל במומו פוסל") מצד האוכפים האזרחיים שהתקבצו תחת קבוצת ה"לא מעשנים" (או ה"מעשנים רק חברתית ותפסיקו לעשות לי את זה"). הדבר היחיד שיכול לעורר כאן "אכיפה אזרחית" עם כל כך הרבה תהודה והצלחה הוא כנראה ניסיון נואש של בנות היענה, בימיה האחרונים של פומפיי, להדחיק כל זכר לריח העשן שעולה מראש הווזוב. הבראסרי עכשיו סטרילי. לפחות נתרסק כשאנחנו מריחים רק מוודקה.
או איך אומרים, אכיפה אזרחית בתחת שלי.
היי רוני,
מס' הערות בנוגע להערותיך:
1. "זה שהחוק הוא “דמוקרטי ומקובל” לא הופך אותו ללגיטימי…" – ובכן, זה הדבר הכי מדיד שהופך אותו ללגיטימי. חוק, הוא מטבעו, חוקי…
2. במידה ולא ראית "מחקר המראה שהחוק נדרש", אנא פקח את עיניך וחפש אחר מחקר שכזה. יש הרבה. יתרה מכך – אלו המחקרים הגדולים ביותר, ובעלי המתאם הגדול ביותר שנעשו בהיסטוריה הרפואית המודרנית.
3. "כן, אני יודע שהעישון מזיק. זה לא חדש לי. לא צריך מחקר להוכיח את זה. אבל הרבה דברים מזיקים, ויש גם דבר כזה שנקרא חופש בחירה." – אז אולי אתה בעצם לא זקוק למחקר, סבבה. בכל אופן, חופש הבחירה הוא אכן עניין רציני. אבל זה אינו העניין פה – בדומה לכך שהבחירה לפגוע בשכנה שלי, אינה חשובה יותר מבחירתה לעלות במדרגות בלי שפטיש יתקע לה בעין.
4. גלעד ארדן הוא אולי פופוליסט זול, אבל החוק קיים משנת 83', קצת אחרי שגלעדי הקטן למד ללכת בכוחות עצמו. אפילו שמאז אחוז המעשנים בצניחה חדה וכבר לא חוטפים סרטן בקולנוע ובטיסות, הציבור עדיין נאלץ לשאת עשן סיגריות בבוחרו לצאת לבילוי בעיר.
5. "ומה עם החופש של הלא מעשנים ללכת לבלות?" – ובכן ידידי, החופש הזה נשמר! המעשנים יוצאים לבלות בהמוניהם, ויש לי תחושה שרובם מכבדים את החוק. לגבי הצעתך לאפשר עישון ב-30 אחוז מהמקומות – זה לא ישים במסגרות הבירוקרטיות, אך אם כן – אני בעד! המצב היום דווקא יותר טוב לחובבי העשן, משום שהוא מאפשר עישון באזור סגור ששטחו עד רבע מהשטח הכולל של המקום – בכל מקום בילוי! היי, אתה אפילו לא צריך לקום מהכיסא ולעשן בחוץ – יש לך את העשן של כולם איתך, כמו שאתה רוצה. רחמיי יוצאים אל העובד שמשרת אותך שם, וגם אלייך, אבל ניחא – זה לפחות לא אני.
6. אני מקווה שברור לך שאיזור עישון לא מופרד, שעליו בעצם כל הרעש פה בישראל, שקול למשל לאיזור השתנה בבריכה. אם תשתין באיזור שמותר – אני אשאר מושתן פסיבי. וזה בטח לא נעים.
7. יש גם מקומות ללא עישון בכלל – מקומות שמצהירים על כך שאינם מאפשרים עישון ושאין בכוונתם לקיים איזור עישון. הם, כמו בתי קולנוע, מסעדות וחברות תעופה, מוכנים להסתכן ש23% מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל תתעצבן קצת… יש לא מעט ברים/מועדונים כאלו, לפחות בתל אביב, ולא אפרסמם כאן, למרות ששלושה מהם מצויים ברחוב פה לידי, למשל. שניים מהם ממש נחמדים וסוחבים חזק כבר כמה שנים…
8. אגב, בקרב אוכלוסיית היעד של מקומות הבילוי יש להניח אחוז נמוך יותר של מעשנים, שכן האחוז הוא ממוצע משוכלל – אחוז המעשנים עולה עם הגיל, שכן כיום צעירים מעשנים פחות ממי שהיה בגילם לפני 5 שנים. בנוסף, בקרב האוכלוסיה היהודית, וכן ככל שרמת ההשכלה עולה, אחוז המעשנים יורד. הערכות אופטימיות נותנות מספר של כ-8% עד 9% מעשנים בקרב יהודים משכילים וצעירים. אם תספור סיגריות במועדון, כמו שניסיתי לעשות בעבר, תגיע לאחוז שתמיד יהיה קטן מרבע. זה לא אומר כלום, פרט לכך שלעיתים אין היגיון כלכלי להשקיע בהפרדה בין מבלים למבלים מעשנים – רוצה לעשן? צא שניה החוצה, זה באמת בקטנה, לא? רוב המעשנים שהערתי להם חושבים ככה…
9. לגבי התביעה, איני רואה בה שום דבר אלים. אך אולי איני בקיא בפרטים. אולי היא זרקה את כתב התביעה ממש ממש חזק לעבר הנתבע, וזה פגע שם במישהו. מה שבטוח שלעשן על מישהו, ועוד אחרי שנודע לך שזה מפריע לו, זו אלימות וביריונות. זו תקיפה, אפילו על פי הגדרתה בחוק. וכולי תקווה שיום אחד, כשיהיו לי ילדים (אמן), הם יזדעזעו מהמחשבה שמישהו העז פעם להדליק סיגריה ליד חברה שיושבים בבר ושותים בירה. כמו שזה מזעזע אותי להיזכר במישהו שעישן באולם קולנוע שישבתי בו פעם, כילד.
10. ועזוב אותך מכל הפילפולים האלו שלנו – סיגריות זה הרגל מסוכן, מזיק – ובר מניעה. זה הגורם העיקרי למוות בר מניעה בעולם המערבי. סיגריות במערב זה כמעט כמו איידס במזרח אפריקה. אז אתה תלך להזדיין בלי קונדום באוגנדה בשם חופש הבחירה שלך? היי, מותר לך!
בקיצור, כדאי לך להפסיק לעשן. וגם להתעצבן סתם.
כמה הערות קצרות:
1. נכון, השימוש ב"פרחה" הוא לא בסדר – אין הרבה טעם להתלונן על השיח האלים ואז להשתמש באלימות מילולית.
2. זה שהחוק הוא "דמוקרטי ומקובל" לא הופך אותו ללגיטימי. אני לא ראיתי שום מחקר שהוכיח שהחוק הזה הוא נדרש ( כל המחקרים בנוגע לעישון פאסיבי מתייחסים לעישון של בני זוג ו/או עישון במקומות עבודה, שני אתרים של חשיפה קיצונית בהרבה מאשר במקומות בילוי ), ואני הייתי מעדיף שיהיה מחקר מבוסס לפני שהממשלה באה ומנסה לנהל לי את החיים ולקבוע לי מה טוב ומה לא.
3. כן, אני יודע שהעישון מזיק. זה לא חדש לי. לא צריך מחקר להוכיח את זה. אבל הרבה דברים מזיקים, ויש גם דבר כזה שנקרא חופש בחירה. חבל שהפוליטיקאים מחפשים פופוליזם זול, ומנסים להצטייר כמושיעי העם נגד המעשנים הנוראיים. תודה לך, גלעד ארדן. במקום להציע פיתרון של שלום – נניח, 30% מהמקומות יקבלו אישור לעשן – באים וחותכים. כי המעשנים הם יותר גרועים מהמחבלים, וצריך לרדוף אותם עד חורמה ! אסור לעשן ! חס וחלילה ! חופש הבחירה- למי אכפת מזה?
4. ומה עם החופש של הלא מעשנים ללכת לבלות? ובכן, אישית אני חושב שאם היה כזה צורך אז היו נפתחים מקומות ללא עישון. מי שממש מוטרד מהנושא היה מוזמן לפתוח מקום כזה, ואם יש לזה ביקוש- מקום כזה יצליח. ולגבי הבכיינות של " אבל יש לחץ חברתי לעשן" – סליחה, לא הייתי מודע לזה שעכשיו המדינה מחוקקת חוקים להגן על חלשי האופי. לא רוצים לעשן- אל תלכו למקומות שמעשנים בהם.
5. והערה אחרונה לגבי התביעה המדוברת – תראו, יכול להיות שהיא פשוט תאבת בצע או שהיא באמת נפגעה מהעישון. מי אני שאשפוט. בכל מקרה האקט שלה עצמו הוא אלים ( וזה שהוא גם חוקי, כאמור, לא הופך אותו ללא אלים ). ואין ספק שבמדינה שלנו זה מעלה תהיות לגבי אכיפה אזרחית ומתי עושים אותה- האם הבחורה רצתה להציל את המדינה מתוך פטריוטיות, או שהיא ראתה הזדמנות לדפוק קופה? איש איש ודעתו, אבל ברור לי מה ההימור שלי.
יונית, אבחנתך שגויה – הבלוג שלך רהוט ומעניין, שכן לולא היה כזה לא הייתי קורא בו, וודאי לא הייתי טורח להגיב.
בד בבד, לדעתי – מוטב לנו להטיל ספק עצמי, וכך עשיתי בכך שקראתי את רשימתך בשנית.
וממש כמו נלסון מנדלה, אני מזמין אותך לעשות כמוני (ויסלחו לי הקוראים על היתלות באילן גבוה)…
קראי שוב את רשימתך, קראי את התגובות, ונסי להתרשם מתוכנן.
אני מעריך שאדם דעתן וסקרן שכמוך, מסוגל ורוצה להכיל ביקורת ופלפולים. הביקורת שלי עניינית וקשורה קשר מעשי לדעותייך, ובעיקר לבחירה שעשית באישה שתבעה את זכותה לפיצוי על נזקים שנגרמו לה בניגוד לחוק דמוקרטי ומקובל.
אכן, נראה שלא קראת שום דבר חוץ מהתגובות. איך אומרים, נו, שויין.
כוסית יקרה, אני לא יכול שלא לקרוא את תגובתו של יואב או של ILook ולהזהות באופן (כמעט) מלא.
נראה כי השימוש שאת עושה בחוק העישון אינו ענייני אלא דווקא אגואיסטי… דעתי, למען הבהירות, היא שחוק העישון זועק דווקא בגלל הסיבה שבגללה הוא תוקן לאחרונה, הסיבה שצריך אותו כל כך – כי אף אחד לא שם פה על פגיעה באחרים.
העישון הכפוי הוא הוא הביטוי לאלימות… יכול להיות שלא שמת לב לכך שהדלקת סיגריה ליד אדם אחר היא תקיפה!? יתרה מזאת אם האדם האחר הוא אסטמטי, אזי התקיפה מורגשת כבר בטווח המיידי! נסי לבקש מבחור צעיר שיושב בפאב, בצמוד אליך, לא לעשן לידך. ברוב המקרים, ואת זה את מקבלת ממקור ראשון, את תתקבלי במבוכה קלה, בחוסר שת"פ ובהתנהגות אדישה, שמקורה לעתים בשמירה על האגו. זו התנהגות בהמית… ואכיפה אזרחית אינה כזו, בניגוד גמור לכך!
העישון, לידיעתך, הוא גורם תמותה חמור. אם נבחן את הסטטיסטיקה באופן יבש, אולי נתפתה לחשוב שהוא פי 3 יותר מסוכן מתאונות בכביש – לפחות לפי מספר ההרוגים… אז איפה את בתמונה הזו? ואיפה המשטרה? איזו מין חברה אנחנו מטפחים פה בישראל? את אולי רוצה שנהיה כמו האוסטרים או הצרפתים? אם יש משהו שכן אפשר ללמוד מהם, זה הכבוד לחוקים. אבל בטח שלא כדאי לקחת מהם את תרבות העישון.
ועוד הערה, ה"פרחה" שתבעה את זכותה על פי חוק, היא עוד קורבן לאלימות מילולית מצידך… ולחוסר בקיאות של השופט בענייני החוק של ישראל. זאת משום שהצדק לצידה באופן מלא, וזאת אפילו מאז שנת 1983. למה שתאמיני לי – בדקי בעצמך. התיק הנ"ל פשוט קורא לעירעור, והוא יזכה בעירעור, בוודאות מלאה.
כבחור צעיר שמתגורר ומבלה כמעט על בסיס יומי בפלורנטין, אני מופתע לציין שהדברים נראים ממש אחרת מפה… אפילו המעשנים, ברוב המקרים והמקומות, דווקא מתחשבים בזולת ומכבדים את החוק ואת חבריהם לקהילה. אם כולם היו עושים כמונו, לא היה צורך לתבוע ולתקוף.
ועל זה אומרים במחוזותנו: פחחחחחחח.
האכיפה האזרחית התאפשרה במקרה זה כי החוק איפשר אותה. לא כיוון שהאזרחים, בגלל סדר עדיפויות לקוי, החליטו להיכנס דווקא לנושא העישון.
אילו היה חוק שמאפשר לתבוע מפעל מזהם באותה קלות שבה מאפשר החוק לתבוע מסעדה שהרשתה לעשן בתחומיה, היה גל תביעות אזרחיות נגד מפעלים.
המסקנה שלך, אם הבנתי אותה נכונה, נשמעת לי משהו כמו: 'אם בא לכם להיות אקטיוויסטים, תעשו את זה לגבי דברים חשובים יותר, ואל תפריעו לי לבלות על קפה וסיגריה'. לדעתי טענות ה'יש דברים חשובים יותר' הם בדיוק הגורם לפאסיביות האפאטית שאת מתארת – דווקא כשכבר יש כמה שדואגים לאכיפה אזרחית את קמה על רגלייך האחוריות.
האמת – למרות שעד עכשיו הייתי בעמדת ה"אנטי" בנושא, יש לא מעט צדק בדבריך, וגם באלו של יוסי, על הנכונות הרבה לאמץ במקומותינו את הקליפה ולא את התוכן. מצד שני, כפי שכבר בוודאי ניחשתם, אני מאמין שמתחת לקליפה הנוכחית בכל זאת יש תוכן, ולו רק נקודתי לעניין העישון בציבור. בנוסף, בכל זאת יש בכך תקווה לשינוי בעיניי, מאחר ואני מאמין בשינויים חברתיים אבולוציוניים והדרגתיים, ולא בשינויים רבולוציוניים ומיידיים. עוד שינוי קטן ומקומי פה ועוד שינוי קטן ומקומי שם יובילו לדעתי, בסופו של דבר, לשינוי חברתי כולל. במובן הזה ההתחשבות הכפויה והמלאכותית שטמונה בחוק הנוכחי, אם היא תתווסף לעוד חוקים דומים, שידאגו לאכוף אותם (כמו איסור על הרעשה ברחוב בחצות), תיצור בסופו של דבר תרבות של התחשבות הדדית שלא תלויה בחוקים ותקנות. הנימוס והאדיבות האירופאים, למשל, מגובים בהרבה מאוד חוקים חברתיים שכאלו. לא סתם היו אלו העולים הייקים שזעמו על כך שהילידים הלבנטיניים מרעישים בין 2 ל-4. מבחינתם זה היה חוק, לא רק נימוס חברתי, והייתה הדדיות ברורה בין השניים. לכן בחוק הנוכחי יש תקווה לשינוי, אבל היא תתממש רק אם הוא והחוקים הדומים לו ייאכפו ברצינות, ורק אם יחוקוקו עוד חוקים חיוניים בסגנון, והדבר לא יהיה מהלך חד-פעמי ומבודד.
יואב – you can't be serious. אני אפילו לא צריכה לטרוח ולהגיב על תגובתך. מזמן לא ראיתי תגובה שכל כך צועקת תמיכה בכל מה שאמרתי כמו זו שלך.
ולשאר – אני לא מבינה, לא שמתם לב שהתביעה עצמה או הפרחה המאוד לא חריגה במחוזותינו, לא ממלאות תפקיד מאוד משמעותי בפוסט הזה, ובוודאי שאינן הנושא?
ברור שאין כאן שום תקווה לעתיד. עם כל הכבוד, אני חושבת, ולדעתי כל אדם בר דעת ובעל לב יחשוב, שכל הדברים האחרים שציינתי הן נקודות התחלה הרבה יותר משמעותיות, חשובות ודחופות לסוג כלשהו של אכיפה אזרחית מאשר עישון בפאבים, וגם מקיימים קשר קצת יותר הדוק עם "אזרחות". רוצים להיות כמו אירופה? תתחילו ביסודות. או לפחות תעשו את זה במקביל. מאחר ובכל השיחות שניהלתי בעניין העמדה שהבעתי לא היתה נגד החוק נגד עישון במקומות ציבוריים, אלא נגד החוק נגד עישון במקומות ציבוריים כ-stand alone, ולנוכח מה שאירע בשיחות האלו, כלומר – דחייה טוטלית של הצד ה"לא מעשן" של טענות "מגיפת העישון" (שמגובות על ידי גופים כמו ארגון הבריאות העולמי) או של כל טענה שניסתה להציע דרך פעולה קצת יותר רחבה מאיסור סלקטיבי על מפגעי ריח שאינם תואמים להרגליהם האישיים של כל מיני, אני מסיקה מזה שלא מדובר כאן באקט של אכיפה אזרחית, אלא בעוד זמזום חסר משמעות של אלימות שמצאה לה עוד אפיק פורקן שאין לו שום פואנטה ושלא יצא ממנו שום דבר, ושרק משרת את המשכם של כל שאר הדברים שציינתי. בכמה כחש עצמי אתם יכולים לחיות כדי לטעון שיש בשטות הזאת "תקווה" של "אכיפה אזרחית"? או שמא אתם פשוט לא חיים כאן כבר תקופה?
אם לא שמתם לב, מדובר בבחורה מטומטמת. בנוסף למה שכבר נכתב כאן, למעשה דווקא יש כאן גבול ברור לאכיפה האזרחית, והוא נקבע ע"י בית המשפט באירוע זה ממש. יותר מזה, אם רק תטרחו לקרוא את הטוקבקים בכתבה המקושרת, תראו עד כמה גוף הפעילים לאכיפת החוק מתנגד לתביעה הקנטרנית והמזיקה שלה, ומברך את בית המשפט על החלטתו. מדובר בבחורה אחת. לסמוך את כל הטיעון נגד החוק האוסר עישון בציבור על התביעה האידיוטית שלה, שנדחתה גם חוקית ע"י בית המשפט וגם ציבורית ע"י התומכים בחוק, רק מעיד עד כמה קייס התמיכה בעישון בציבור קלוש, וניצב על כרעי תרנגולת. להוסיף על כתפיה הצנומות את כל עוולות וכשלי החברה הישראלית לדורותיה, זו כבר הגזמה פרועה. אכן, אם התארגנות אזרחית למען האזרחים עומדת בראש מעייננו, אז מה שקורה עם העישון בציבור הוא תקווה לעתיד, למאבקים אחרים, חשובים יותר וחשובים פחות.
יוסי: זכור לי שכתבת פעם בחמת זעם על פרחחים שהרעישו פעם-אחר-פעם מתחת לחלון שלך, שהתקשרת למשטרה ושזה לא עזר. אם למבקרים בפאב אתה מציע לכבס את הבגדים ולחפוף את השיער אחרי כל ביקור כנורמה, ניתן באותה המידה להציע לך לשים אטמי אזניים, ולתת לנערים המסכנים לחגוג. מי אנחנו שנמנע מהמעשנים ליהנות בסביבתנו? מי אתה שתמנע מנערים לחגוג את נעוריהם בשנים המועטות שיש להם לפני בגרותם? למה שנאכוף על מעשנים לא לעשן עלינו? למה שהמשטרה תאכוף על כמה נערים שמחים וטובי לב לסתום את הפה? אגב, דווקא יש הבדל אחד ברור בין השניים: עישון פאסיבי דווקא *כן* מזיק לבריאות, בניגוד למיתוס השקרי אותו כתבת בכתבתך. רעש של נערים בחצות לא ממש.
למען הפרכת המיתוס: קישור לדו"ח מקיף מאוד ומבוסס מאוד (מצוטטים מאות מחקרים) של משרד הבריאות האמריקאי על נזקי עישון פאסיבי:
http://www.surgeongeneral.gov/library/secondhandsmoke/
למי שזה משום מה לא מספיק לו, אשמח לספק עוד באופן ישיר.
שאפוסט.
אני רק מקווה שהגיון דומה יתגלה גם בפרשה הזו
http://images.fixtravel.co.il/online/43/ART1/622/620.html
(בחוץ? איפה שעוברות מכוניות ומשאיות ושאר מרעין בישין? בחיאת רבאק!)
למרות שאני בספק – הבחורה הזו סדרתית (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3358039,00.html), ללמדכם שגם לאכיפה ה"אזרחית" יש משטרה משלה (linshom.com)
מעניין שדווקא הצלחתי לקלוט קו אדום מאוד ברור של אכיפה אזרחית בדבריך, אחד שזועק מתוך הפוסט שלך:
מצידו האחד, השפל והבזוי, עומדת אכיפה אזרחית של תקנות וחוקים שלא מסתדרים עם ההרגלים האישיים והתחביבים שלך. למשל, תקנות איסור עישון בציבור. כל מי שנמצא בצד הזה של הקו הוא אפס-מאופס, עיוור, פאשיסט, אידיוט, או איך אומרים – בתחת שלך.
מצידו האחר של הקו, הנאור והמזהיר, עומדת אכיפה אזרחית של תקנות וחוקים שמשתלבים היטב עם ההרגלים האישיים והתחביבים שלך. למשל, (ואני מנחש) הגשת תלונה כנגד מפעל מזהם או קבלן דורסני. כל מי שנמצא בצד הזה של הקו הוא לוחם-צדק, דוגמא ומופת, מלח הארץ, משכמו ומעלה, או איך אומרים – ממש כמוך.
אם אכיפה אזרחית באמת הייתה עומדת בראש מענייך, ולא היעלבות ילדותית וקטנונית מכך שגזלו לך הרגל מגונה החביב עליך (ופוגע בסובבים אותך), היית רואה בהתארגנות הנוכחית משב רוח רענן (תרתי משמע) של תקווה בחברה שבה בד"כ היחיד אדיש לסביבתו. היית חושבת שאפשר למנף פעולה זו גם לתחומים אחרים, בוודאי כמישהי הטוענת שהתארגנות אזרחית נמצאת בראש מעייניה. יכול להיות שהיית אפילו מבינה עד כמה העישון הפאסיבי הפריע לציבור עד עכשיו סבל בשקט, אם או ציבור אדיש בד"כ הוא אכן טרח להזיז את התחת (שלו, לא שלך). אבל מה שמעניין אותך זו לא פעולה אזרחית, זה עישון בציבור בתוך מסעדות אבן-גבירול בתל אביב. לכן טרחת וכתבת כמה מאות מילים, כדוגמא מפוארת להגיון הוטנטוטי של "נאורות" דלת-מחשבה וחסרת עמוד שדרה מוסרי (אני מנחש שהישר ממעמקי המעמד הבינוני עליון בישראל, אבל לא בהכרח): מה שנוגד את השקפת עולמי המוצהרת – היאורה השליכוהו! מה שתואם את השקפת עולמי המוצהרת, אבל בעצם מפריע לי באופן אישי – היאורה השליכוהו!
תמשיכי לתנות את צרותיך מעל כבד אווז בבראסרי (אלא אם כן כבד אווז נמצא בצדו האחר של הקו האדום שלך). אני אישית אתמול הייתי בארמדילו, ואני חייב לומר שחיי הלילה בלי עשן הם פשוט תענוג. תודה לאל על כל חוק הגיוני ונכון שעובר במדינתנו, בין אם הוא קטן ובין אם הוא גדול. בוודאי אם טורחים לאכוף אותו.
"(או ה”מעשנים רק חברתית ותפסיקו לעשות לי את זה”)…"
ענק 🙂
חזי, זו לא דוגמא לאכיפה אזרחית במסגרת החוק של החוק הקיים, שעליה דיברתי. זו הדוגמא הכי קלאסית שאפשר לתת לויג'ילנטה שלוקחת את החוק לידיים.
ויוסי, great minds think alike…
תראי את השוטרים שזרקו פצצה על הבית של איזה פושע. אמנם הם שוטרים, אבל הם עשו את זה שלא במסגרת תפקידם – כלומר כאזרחים לכל דבר. אז הנה אכיפה אזרחית…
וגם: http://mymoney.nana10.co.il/Article/?ArticleID=523390&sid=130