הגן הנדיר הזה – "מותר האדם"

היום בבוקר נתקלתי באתר ynet בטקסט פאשיסטי מזעזע, שמכניס לניסיונות ההסבר שלו מדוע אנשים מתנגדים למלחמה  – ואף מעזים להפגין את עמדותיהם בראש חוצות – את העניין הגנטי. אותו מאמר נוראי ב-ynet, שפורסם, למרבה הציניות, בערוץ "יהדות", וקיבל מקום בעמוד הראשי במשך מספיק זמן כדי לקבל יותר מ-1,000 טוקבקים, מעיד יותר מכל על הכיוון שאליו אנחנו הולכים. אם זה לגיטימי וראוי לפרסום כזה היום, אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יהיה לגיטימי מחר.

התגובה הספונטנית והמיידית שכתבתי לאותו מאמר שטנה (שאני מסרבת לקשר אליו, אז תסתדרו לבד) היא זו:

    940.  אכן, פגם גנטי נדיר, שקוראים לו "מותר האדם"  
     

 
והוא מכיל היגיון בריא ומוסר אנושי. שתי כתבות מעל הטור האווילי הזה מופיעה הכותרת "חודש הירי על נתיבות ושדרות", והוא מספר לי שמבצע ה"לשפר את מצבי בסקרים ולא משנה כמה זה יעלה" של ברק נועד לאפשר לאחינו בדרום רק לנשום?
אני אישית תוהה מה זו התופעה החברתית הזו שגורמת לאנשים לאבד את כל אנושיותם ואת כל תבונתם ברגע שמישהו מתחיל לירות על מישהו. למרות שחקרו אותה אלף אלפי פעמים, אני עדיין נדהמת כשאני נתקלת בה.

 

 

 

כתגובה מספר 940, לא נראה לי שעשיתי את האפקט שרציתי לעשות, ולכן – אחרי מספר שעות שבהן חככתי בדעתי כיצד להגיב על זה – לבסוף החלטתי שאין דבר טוב יותר מאשר לפרסם שוב טקסט ישן, שכתבתי לפני יותר משנתיים, בזמן מלחמת לבנון השניה. אחרי יותר משנתיים, ועדת חקירה אחת, חודש לפני בחירות, אותו ראש ממשלה, ושר ביטחון שהיה פעם ראש ממשלה, הועף ברוב חסר תקדים, ולפני שפתח במבצע הנוכחי בחן באמצעות קמפיין בחירות עד כמה שונאים אותו וגילה שהתשובה היא – יותר ממה שיאפשר לו להשיג מספר מנדטים גדול משמעותית מ-10 – לא הייתי צריכה לשנות כמעט כלום. והמצב שעליו מדבר הטקסט הזה נהיה רק יותר ויותר גרוע.

***

באוקטובר 1943 נשא היינריך הימלר, שאני מניחה שאני לא צריכה לספר לאף אחד כאן מיהו, נאום בפני קצינים בכירים ב-SS בפוזן שבפולין. הנאום נחשב לנאום מכונן, מאחר והיתה בו התייחסות להשמדת היהודים ואיך צריך ה-SS להתמודד איתה, אבל הוא התייחס באורך רב גם למידת הדאגה והחמלה שצריך להפגין כלפי האויב במלחמה. טקסט מצמרר למדי.

בין השאר, טען הימלר שזה "פשע כנגד הדם שלנו לדאוג לאויב". לטענתו, אחד מהחוקים הקדושים ביותר של העתיד הוא שהדאגה שלנו, החובה שלנו, היא כלפי העם שלנו והדם שלנו. זה כל מה שצריך להיות לנו אכפת לגביו, כל מה שאנחנו צריכים לחשוב עליו, לעבוד למענו ולהילחם עבורו. לגבי כל השאר, אנחנו צריכים להיות אדישים. כל דבר אחר הוא הונאה כנגד העם שלנו, מכשול בפני ניצחוננו במלחמה.

תבינו משהו – לא משנה אם המלחמה היא מוצדקת או לא, אם פתחנו בה או לא או אם היא אין ברירה או לא. אין שום חשיבות לעניין הזה. כשאנחנו מסתכלים על תמונה של ילד מרוטש כתוצאה מהפצצות צה"ל, להגיד "לא אכפת לי" או לרמוז שילד יהודי שווה 1,000 ילדים כאלו, זה להפנים את האינדוקטרינציה הזאת שהימלר מדבר עליה בנאום הנוראי הזה. הוא לא המציא אותה אמנם, אבל אין ספק שהוא לקח אותה מאוד רחוק, והראה לנו מצויין לאן בדיוק היא יכולה להגיע. יש הבדלים של דרגות, אולי, אבל אין הבדלים של מהות. זוועות חסרות פרופורציה מתאפשרות רק כי מישהו מאפשר אותן. ומי שמאפשר אותן זה אותו אחד שמקשיח את ליבו אל ה"אויב" בכללותו.

הימלר טוען שם שהקשחת הלב הזאת היא הכרחיות מוסרית במצב של מלחמה. גם כאן, שמעתי את הטענה הזאת לא פעם אחת. ולמה, תגידו לי? זו שאלה שאני שואלת את עצמי בייאוש שהולך וגובר. אם אפילו הקורבנות האולטימטיביים של הפשע הנוראי ההוא לא מצליחים ללמוד שום דבר מההיסטוריה, לא מצליחים לראות את העקרונות הבסיסיים שאפשרו אותו ולהימנע מהם, אז מי כן? אז איזו תקווה יש בכלל לאנושות?

כל מיני אנשים מטיחים כל מיני דברים בעם הגרמני, ש"לא עשה שום דבר" נגד ההשמדה. לא רוצים לנסוע לגרמניה, לא רוצים לרכוש מוצרים גרמניים, אפילו היום, שרוב העם הגרמני שחיי אז כבר מת, ואלו שעדיין חיים היו אז בני 10 או משהו כזה. זה מצחיק אותי. מדינה כל כך אדישה וחסרת כל אמפתיה לאף אחד, ולא רק לפלסטינים או לבנונים, אלא גם לעניים, חולי נפש, חולי סרטן, קשישים וניצולי שואה שחיים בתוכה.

וכן, הצד המתלהם והפאשיסטי היה אדיש לגמרי גם שמונה שנים לתושבי שדרות – לא ראיתי שהמפגינים בעד המלחמה עכשיו יצאו בשמונה שנים האלו להפגנות נגד הממשלה, שעשתה ככל שביכולתה כדי להתחמק ממיגון היישובים שסופגים אש. לא ראיתי אותם צועקים נגד זה שהאזעקות שם לא פועלות והמקלטים בקושי מתפקדים, ונגד זה שאף אחד לא חשב לחכות עם המבצע הזה עד שענייני המיגון יטופלו.

באיזו זכות שופט אזרח ישראלי היום אדם גרמני שעשה בסך הכל את מה שרובנו – או לפחות אלו מאיתנו שאינם סובלים מאיזה פגם גנטי נדיר – עושים – נאבק בכל כוחו להמשיך בשיגרה, גם בעיצומה של מלחמת עולם? שום זכות, למעשה, פרט לזכות להיות מגוחך וצבוע. וזו אכן זכות חשובה מאוד. בדרך לגיהנום.

למה בעצם שאדם שחי אז בגרמניה היה צריך לרצות בכלל לדעת משהו על השמדת היהודים, לא כל כשכן לעשות משהו לגביה? למה, מישהו כאן רוצה לראות תמונות של ילדים מרוטשים בעזה? וההשמדה היתה דבר הרבה יותר גרוע, הרבה יותר קשה לצפייה. גישת ה"לא ידעתי לא ראיתי לא שמעתי" טובה תמיד, בכל מקרה, לאזרחים הפשוטים. הרבה יותר טובה מלאבד דקה של שיגרה.

ועוד יותר טובה מזו היא אמירת ה"מי שמרחם על אכזרים" וגו’. כן, אין ספק, הילדים האלו הם האכזרים. להכניס אותם למשוואה, להתייחס אליהם בכלל, להעז לרצות לשמור על צלם אנוש גם כשיש מלחמה, זו באמת בגידה שאין כמותה. יפות נפש. אין מה לדבר. הרי במלחמה צריך להקשיח את הלב, לאטום את הנפש, להתעלם מהעובדה שיש דבר כזה "פלסטינים הגונים" שאולי לא צריך להפיל עליהם פצצות, ולא להטיל ספק לרגע שהמטרה מקדשת את כל האמצעים. לרוע המזל, גם את הדבר הזה ניסח הימלר בצורה מפורשת מאוד בנאום המצמרר המוזכר כאן למעלה. ושום מטרה לא מצדיקה כריתת ברית עם השטן. או קבלה בהיסח הדעת של העקרונות הבסיסיים שאפשרו לו להיות מה שהיה, ולעשות את מה שעשה.

ולא, אני לא טוענת לרגע שאנחנו שם. אנחנו עדיין רחוקים משם מרחק גדול (אולי קצת פחות גדול מאשר לפני שנתיים, אבל עדיין גדול). אבל תמיד יש לזכור לאן זה יכול להגיע. ולהגיד את זה. מפורשות. זה חייב להיות חלק מה"לא נשכח". אחרת, כבר שכחנו.

יש לנו זכות להגן על עצמנו. אין לנו זכות להשתמש בהגנה העצמית הזאת כדי לוותר לעצמנו בעניין הזה. גם אם האויב הוא כזה. בייחוד אם האויב הוא כזה. אחרת, לא נשאר כלום חוץ מזה.

(ולמי שיש דחף לשאול מה אני מציעה במקום לבצע טבח בעזה, תחסכו את זה מעצמכם. מה שאני מציעה זה מה שהצעתי תמיד – הפסקת אש מיידית, דאגה רצינית למיגון אזרחי ישראל, פתיחה מיידית במו"מ עם החמאס על רגיעה נוספת, ושיקום תשתיות מסיבי בעזה. השאלה האם זה יעבוד או לא זהה לשאלה שנשאלת לגבי המבצע הצבאי הזה.  השאלות היותר נכונות הן מה רוצים להשיג, על מה מוכנים לוותר כדי להשיג את זה, ואיזה מחיר מוכנים לשלם כדי להשיג את זה).

7 thoughts on “הגן הנדיר הזה – "מותר האדם"

  1. ממה נפשך בטקסט הזה, לא מצאתי. כתיבתו רדודה ומשתלחת? כן. בוטה ואלימה שלא לצורך? בהחלט. פשיסטית? הטקסט הזה הוא רחוק מזרח כמערב מפאשיזם אמיתי. אסף וול קרא לעצור את אלו שחסמו את הכניסה לבסיס הצבאי, לא אף מפגין אחר. בטח ובטח שלא לסתום פיות של אף אחד, וזכותו (הגם אם איני מסכים עם סגנונו וטעמיו) לקרוא בגנות מפגינים ממחנה השמאל. אני גם חושב כי ברור לכל מי שראשו על כתפיו שאין כאן עניין גנטי וכי זהו נושא רטורי בלבד (אלא אם כן גילו אללים של תבוסתנות ב CMH, אבל מסופקני, אחרת זה היה בערוץ 'רפואה')

    אבל זהו לא העניין כאן. העניין הוא טענתו של וול ל"תבוסתנות" שאני דווקא הייתי רוצה להגדירה כ"ניתוק פוליטי מתנשא מהמציאות" בתור מי שאינו נמנה עם חוגי הימין הישראלי ואינו בוחן את התופעה דרך משקפיים אלו. לטענה זו ישנם שותפים קצת יותר כבדי משקל וגם כאלו מכל קצוות הקשת הפוליטית, מהשמאל הציוני עד לשמאל האולטרא-רדיקלי, שלידו מפלגת חד"ש נראית כמו מפלגת ימין. מגדי טאוב ונסים קלדרון ועד אריג' סבע' ורחלה מזרחי. פראפרזות על דבריהם (כמעט בגדר ציטוט) אני אביא כאן לעיונכם, ואני מאמין שהתמודדות עם הטקסטים הנ"ל תקשה עליכם קצת יותר מאשר עם כתיבתו של וול:

    "הנכבה הפכה לסוג של בילוי יאפי, בעוד שמה שנדרש הוא הקריאה לוויתור על הפריווילגיות. מזעזע אותי המוסר הכפול של שירות בצבא של פעילים בזוכרות וטיולי נכבה שאינו אלא גלגול היסטורי ליורים-בוכים הסמולני. מזעזע אותי ברמות שכנראה לא תוכלו לתאר. את עיקר הפשע של הטיהור האתני של הפלסטינים ביצע השמאל הישראלי אשר מנסה עכשיו "לצרף מזרחים" לחלוק את האשמה (אך לא לחלוקת הרווחים) במקום לקחת אחריות על שני הפשעים. מעניין שהגורם היחיד שמנסה לנגח בוקר וערב את שני הנראטיבים זה בזה הוא השמאל הרדיקלי הישראלי האשכנזי. (ג: "פשעי הציונות" נגד המזרחים ונגד הפלסטינים והנראטיב הטוען כי המזרחים הם קורבנות הציונות)"

    "אם מדינת ישראל היא באמת רוצחת מתועבת של ילדים, מה אתה עושה כאן? קום והצטרף לרזיסטנס, לחללי אל-אקצא, אבל הרוב המוחלט מעולם לא עושה זאת."

    (עדכון: בחיפושי אחר הטקסט של גדי טאוב, הבנתי שגם אותו טרחת לכנות 'פאשיסט'. כנראה שמלכתחילה לא הייתי צריך לכתוב את הפוסט הזה, אני חושב שזה שם אותך באותה סירה של וול…)

  2. [אנחה] כן, ראיתי את הזוועה הזאת עוד בבוקר וידעתי שהארטילריה שלך בדרך. אני הסתפקתי בתגובה קצרה בטוויטר כי בינינו למי יש כוח לכתוב בבלוג בימים אלו. וחוץ מזה האיש באמת אדיוט קיצוני. בהמשך אפי פוקס הגיב לי בטוויטר שמר וול היקר הוא אקדמאי מצטיין ומלמד תנ"ך, מה שמשום מה לא הפתיע אותי בכלל.

    http://twitter.com/idanca/status/1094838102

  3. מכל הטקטסט המגעיל שנכתב שם אני מסכימה רק לגבי דבר אחד, איפה באמת הייתה המחאה לפני זה? (הכוונה כמובן לערבי ישראל).
    אבל זה רגיל כבר ש-YNET אוהבים לפרסם זבל תמהוני, לפעמים אני באמת לא מבינה מה עובר בראשו של העורך כשהוא מפרסם כתבה כזאת.

  4. אני תומכת במבצע הנוכחי, עד כה לפחות.
    קראתי את הטקסט המדובר הבוקר, שהיה לדעתי בקופסה השלישית בעמוד הבית של ynet, די מכובד.
    ואני מסכימה לחלוטין שזה טקסט פשיסטי והזוי לחלוטין, התמלאתי בחילה כשקראתי אותו.

השאר תגובה