"לא ייאמן", זעק "ידיעות". "לא רק באירופה, גם במדינת היהודים", זעק "מעריב". הו הו הו, יש ניאו-נאצים בישראל, כמה שאנחנו מופתעים. צלבי קרס, יום הולדתו של היטלר, הצדעות במועל יד, כיסוחים של פועל זר סיני, ונדליזם, משיכה בזקן של חרדי.
ובכן, הרשו לי לבשר לכם – לא רק שזה לא מפתיע, זה גם צפוי, עם חוק השבות ובלעדיו (אם כי יש להודות שזה די משעשע, להאשים בזה את אותו החוק שקבע את הגדרת ה"מיהו יהודי" שלו לפי מה שהיטלר הגדיר כיהודי). והבה נפרט קצת מדוע.
הכיתוב שהופיע על זרועו של אחד החשודים בהשתייכות לארגון הניאו-נאצי, "White Power", הוכנס לשימוש פוליטי על ידי מנהיג המפלגה הנאצית האמריקנית, ג'ורג' לינקולן רוקוול, שאף כתב ספר בשם הזה (הוא אגב נרצח על ידי מישהו שסולק מהתנועה הנאצית האמריקנית בגלל "נטיות בולשביקיות". עוד דוגמא מצויינת לדרכיה הבלתי צפויות של גיוס אלימות הנוער לצרכים כאלו או אחרים), ומציין אנטי-תזה לתנועת הפנתרים השחורים וה"כוח השחור" שלהם.
אז נכון, קשה להגדיר את הנאצים האמריקנים כאוהבי יהודים גדולים, אבל עיקר שנאתם מופנית, באופן טבעי, כלפי שחורים, והיום גם ערבים ואסיאתים. ז"א, יש יותר סיכוי שניאו נאצים בארה"ב יתקפו מוסלמי כהה עור מאשר יהודי (והאמת, גם באירופה היום תורכים הולך הרבה יותר טוב). וקשה לומר שאין כאן אנשים שהעניינים האלו לא ימצאו אצלם אוזן קשבת. משהו כמו 70% מהציבור, אולי, אם לשפוט משיעור בני האדם שחושבים שזה רעיון טוב להתעלל באוכלוסייה אזרחית באמצעות הפסקת אספקת המים והחשמל.
בהתאם למודל החיקוי שלהם, מירב עיסוקם של אותם בני נוער, כפי שצויין, היה בתקיפת עובדים זרים, עם גיחות לתחום ההומוסקסואלים, המסוממים והפאנקיסטים. אמנם זה קצת פחות אסתטי מעיסוקה של משטרת ההגירה הישראלית בשנים האחרונות, בעיקר לנוכח העובדה שלא מתלווה לפעילות הקבוצה גם העלמת הראיות באמצעות גירוש, אבל קשה לומר שזה עיסוק שונה באופן מהותי, או כזה שאינו תואם את מסע ההסתה הממושך שהתנהל כאן תחת כהונתו של ביבי כשר אוצר נגד העובדים הזרים.
לגבי עניין משיכת זקנו של החרדי, ובכן, קשה לי להבין מה ההפתעה הגדולה. למיטב זכרוני, היתה מפלגה בישראל שבתשדירי הבחירות שלה (לא כל כך מזמן) הציגה קבל עם ועדה את החרדים נתלים כטפילים שהולכים ומתרבים על גבו של ישראלי תמים, קשה יום וחרוץ, במהלך ביצוע כל חובותיו למדינה. למיטב זכרוני, בעצרת הניצחון של ראש ממשלה נבחר בשנת 1999 נשמעו הקריאות "רק לא ש"ס". שנאת חרדים היא לא משהו כל כך חריג בישראל, עד כדי כך שזה יפתיע אותנו שמישהו לקח את זה צעד אחד קדימה.
קשה לי גם להבין מה כל כך מפתיע בהתייחסות החיובית להיטלר. בכל זאת, האיש היה ביצועיסט, גאון צבאי, ותרם רבות לנוער בגרמניה. או כך לפחות אמר פעם איזה איש אחד שהתמודד לאחרונה על ראשות הליכוד, ואף הצליח לגרוף כ-20% מהקולות. או אם לצטט, "הנאציזם קידם את גרמניה ממצב של שפל למצב פנטסטי מבחינה פיסית ואידיאולוגית – נוער האשפתות בלויי הסחבות נהפך למצוחצח, מסודר, וגרמניה זכתה למשטר מופת, משפט תקין וסדר ציבורי. היטלר התרפק על מוסיקה טובה, צייר. לא מדובר בחבורת בריונים, הם רק השתמשו בבריונים ובהומוסקסואלים". (משה פייגלין, ראיון ל"הארץ", 8 בדצמבר 1995. אפילו רכשתי את הראיון לצורך העניין).
חוץ מזה, לנוכח הפיכת זיכרון השואה הממוסד לדת טוטליטרית עם מידה לא מבוטלת של צביעות כאן, ולנוכח העובדה שהצעירים האמורים גם סיגלו לעצמם מנהגים של תת תרבות הסקינהדס וגם לקחו כמה דברים מכת השטן, זה כבר הופך לכל כך מרד נעורים קלישאתי, שממש חבל לבזבז על זה מילה, שלא לומר כותרות ראשיות וגבב השטויות הנלווה (סליחה, ה"צבע").
ומצד שני, יכול להיות שגם זה בגלל המשתמטים. טפו.
אני חושב שאמיר צודק ברמה העקרונית, נעזוב לרגע את הפרטים הקונטינגנטיים:
האם ניתן לומר משפטים נייטרלים מבחינה ערכית על הנאצים? כמו:
"לנאצים היה צבא טוב", או "הנאצים הם מהמשמידים ההמוניים היעילים ביותר בהיסטוריה", או "לנאצים היו מדים מדהימים". בוודאי שכן. לאור ההבנה הזו הנבירה בציטוט של פייגלין נראית קטנונית. לא שמענו את האינטונציה, או ראינו את שפת הגוף, והניסוחים עצמם אינם חד משמעיים, לכן אין לנו דרך לקבוע האם הדברים נאמרו בנימה של התפעלות ערכית, או חיווי דעה דסקרפטיבי.
מה פייגלין אמר בדיוק לא מעניין בכלל, להתעסק בזה זה לקפוץ עם הראש פנימה לביצה הפופוליסטית של התקשורת, שניזונה מההשוואות המופרכות להיטלר, תוך הזנייה מתמשכת של השואה. פייגלין אינו היטלר, והחזון הכהניסטי אינו הפתרון הסופי. יתכן וישנו דמיון בין הצמדים, אבל איננו נשכרים כלל מלהצביע עליו, שכן מחד אנחנו שוחקים בשיטתיות את הסינגולריות של השואה, ומאידך אנחנו מרוקנים מתוכן סכנה אקטואלית על ידי כך שכורכים אותה עם מאובן קדוש, עם טאבו. בכלל נראה לי שהעמדות שנדיר מהשיח הציבורי באמצעות צל השואה, הן העמדות שמחר יחזרו לנשוך אותנו בתחת.
מעולם לא טענתי כי מוסר הוא דבר מוחלט, הוא הרי תלוי תרבות. כל שאמרתי הוא שלא ניתן לדבר על מוסר פוטנציאלי, זה פשוט חסר ערך. שים לב שהדוגמא של השבת הארנק לבעליו היא פעולה קונקרטית ולא מחשבתית-סבילה, כפי שטענת קודם. יחד עם זאת, בכל קהילה, המוסר מוגדר על-פי סקאלה הרארכית, היוצרת מערך נורמאטיבי מוגדר. אדם כיצור חברתי, מקבל א-פריורי את האקסיומות הנורמטיביות הללו. לפיכך, אדם החי בחברה המקדשת את ערך החיים, או לפחות את "לא תרצח", לא יכול להתעלם מג'נוסייד ועדיין להחשב יצור מוסרי מכיוון שהוא משלים עם פעולה א-מוסרית. הדוגמא שהעלת היא לא רלוונטית מכיוון שכל פעולה מוגדרת מוסרית, או לא מוסרית, כשלעצמה, במנותק מפעולות אחרות. מכיוון שכל פעולה נמדדת כשלעצמה, יש לבחון התנהגות מוסרית בצורה דיכוטומית, הטומנת בחובה קונפליקט הבוחן את ההרארכיה האתית-חברתית. לפיכך הדוגמא הנכונה היא: בהינתן בחירה בין 2 אופציות בלבד כששתיהן בגדר האפשר – השבת אבדה או הצלת אדם ממוות, אדם שבוחר בהשבת אבדה אינו מוסרי בעליל.
(א) גם מי ששתק לנוכח הפתרון הסופי יכול היה להחזיר ארנק שמצא ברחוב לבעליו. מוסר לעולם אינו נושׂא חד וחלק. יש גם הבדל בין מילוי צו המצפון בתנאי יום-יום, להמנעות מלעשׂות כן נוכח סכנת חיים.
(ב) הטענה שלי אינה כלפי הסבילות של מי שנשלחו לתאי-הגאזים, אלא נגד מי שהתנגדו בחריפות לציונות בעשׂורים שקדמו לשואה (ויורשיהם בימינו עדיין לא הפיקו את הלקח). ז'בוטינסקי חרש את אירופה לארכה ולרחבה, והסביר בדיוק מה הולך לקרות. אני מביא דווקא אותו כדוגמא, פשוט משום שמשפחתי ניצלה הודות לטרחה שטרח. זו משמעות מצוות "קום עשׂה". כאלה אנשים לא פשוט למצוא. (אגב, ז'בוטינסקי הטיף גם ש"כל אדם מלך", וזו גם תשובתי למשיחיסטים ולמלוכנים).
(ג) יפה שאתה מאמץ את העברית הכוזיבית לצורך העניין (חיי שאני שׂם ברגליך תכבלים…).
אנא הסבר, מדוע דוקא סיפור רציחתו של אלעזר המודעי משפר את מעמדו של עקיבא?
(ד) הלואי ויכלתי לאמר משהו על המוסריות שבתנועה המשיחית של זרובבל. מדובר בנושׂא כה מעורפל, שאפילו ההתרחשויות ההסטוריות הן בגדר תעלומה. מה שודאי הוא, שבקרב תושבי הארץ (מי שנקראים בספר עזרא "צרי יהודה ובנימין") לא היתה שום התלהבות מהמשיחיות הזרובבלית. תחושת הבטן שלי היא, שגם אני לא הייתי מחבב אותו יותר מדי. אבל כאמור, הפרטים מועטים.
(ה) שיהיה ברור באופן חד-משמעי: עדיפות בעיני עשׂר בדיחות גסות על דיון פילוסופי מעמיק אחד. (זה די פשוט – בדיחות גסות אני לרוב מבין).
אורי, האנקדוטה על היוונים הייתה בגדר אתנחתא קומית ולא כדי להמנע מדיון פילוסופי מעמיק. יחד עם זאת, אני חושב שמעבר להומור הגס, היא טומנת בחובה אמירה נוקבת בגנות המוסר התיאורטי. אני גם לא מסכים עם טענתך כי: "אדם יכול להיות מוסרי מאד בדעותיו ולגבש דעה בעצמו מה טוב ומה רע בכל מקרה, אך בו בעת להיות סביל במעשׂיו (כלומר לא לפעול כדי לתקן את מה שהחליט שהוא בגדר רע)" . לפי הגיון זה, אנו עשויים להגדיר כמוסריים את כל אלה שלא נקפו אצבע ולא פצו פה באירופה אל מול ה'פתרון הסופי', על אף שהאמינו כי הוא אם כל חטאת, ובכאמור, אין קיום ענייני למוסר בפוטנציה.
בעניין המשיח, אני גם מאמין כי קיים קשר גורדי בין סבילות למשיחיות, אולם לא נראה לי שנכון לכרוך את העקרון של "לא לעלות בחומה" בקלות שכזו לרעיון המשיחי, לא כל שכן למחנות ההשמדה. אם כך, הרי שמתוך הגיון זה היינו יכולים לטעון כי עצם האמונה ב"ישועת השם כהרף עין" והתגלות "הטוב והמטיב" או "הרחמן" בעולמנו, היא שהובילה את המוני הדתיים (לאו דווקא חרדים או משיחיים) לצעוד בפאסיביות בגיא צלמוות אל תוך התופת, תוך קריאת שמע. והרי טיעון זה הוא בגדר כתב פלסתר כנגד האמונה המונותאיסטית בכללה – אלא אם כן אתה מציג את האל במנותק מן ההוויה האנושית, כאל הקרטזיאני, כזה שהתניע ת'מערכת ומאז הוא טומן ידו בצלחת.
אגב, בניגוד למקרה של בר-כוזיבא (בעניין זה, שים לב כמה היה חשוב לתנאים-אמוראים להמציא ת'גוזמה עם אלעזר המודעי והבעיטה רק כדי להוציא את עקיבא בו יוסף מלך), יש מקרים של משיחיות חיובית – אצל ישיעיהו השני כמדומני (או יחזקאל, אין לי כוח לבדוק), עם ההתייחסותו לזרובבל בן שלתיאל כאל "צמח" בהתלהבות הלאומית שאפפה את ראשוני השבים במאה ה-6 לפנה"ס. אבל ממילא זה נראה לי קצת לא רציני לנתח את האתיקה, או את העדר האתיקה, הטמונה ברעיון המשיחי בכמה שורות. בעניין השמיטה, אני כותב על זה משהו קצר שקשור לנושא בבלוג שלי, אשמח לשמוע את דעתך.
דורון תודה! עכשיו ברור לי מה לעשׂות בכל פעם שמתפתח דיון פילוסופי – להעביר אותו לפסים של סקס עם חיות.
כן, עושׂה רושם שאנחנו מדברים על אותו דבר, פחות או יותר. אבל אני עסוק בעיקר בנקודת הקצה, והיא לא רק איך מגיב אדם לסוגיות מוסריות הנקרות בדרכו יום-יום, אלא עד כמה הוא מוכן לסטות מדרכו היומיומית כדי לפעול לתיקון המקולקל. בנקודה זו אני רואה את הנזק הגדול שבתקוות המשיחיות.
הדוגמא שהבאתי למעלה אינה מקרית או מומצאת, אלא נובעת מנסיון אישי. בשנה האחרונה בליתי זמן רב בנסיון לשכנע יהודים שומרי מצוות להקדיש מזמנם וממרצם לקידום עניין השמיטה (בעיקר שמיטת החובות). כמעט כולם הסכימו אתי שמדובר בנושׂא חשוב ביותר, שיכול להביא לשינוי גדול במציאות בה אנו חיים. אבל כשהגענו לשלב של תרגום מדרש למעשׂה, נתקלתי לרוב באחת משתי תגובות: (א) זה יכול לקרות רק כשיבוא משיח; (ב) למה אתה טורח על שמיטה, לך תניח תפילין (כדי להחיש ביאת משיח, וכו'). כשחיברתי את התגובות הנ"ל עם שבועת "לא לעלות בחומה" המפורסמת (ומי שלא עלה בחומה עלה בלהבות השמימה, מארובות אושוויץ), נולדה אצלי ההבנה שהרעיון המשיחי הוא נוסחא לסבילות קטלנית. (וגם כשהוא מדרבן לפעילות, היא עלולה להיות קטלנית, וראה מקרה בר-כוזיבא ועקיבא, שהביא אותנו לכל הדיון).
היא הנותנת אורי, במקרה שהמוסר אינו בא לידי ביטוי בפעולה קונקרטית הוא כבר אינו מוסר. האם קיים טעם במוסר ברמה התיאורטית ללא השלכות ריאליות? אגב, התפיסה של מוסר ריאלי נגזרת באופן ישיר מן היהדות – בניגוד לנצרות, דת משה אינה מתיימרת להיות בוחנת לב וכליות, היא משאירה זאת לספירה האלוהית, ובאספקט זה אד-הוק אני חושב שדווקא היהדות היא שחיזקה את הצורך בפרקטיקה אתית ולא שקדה על דוקטרינות אתיות המעודדות את "המוסר האימננטי" ועוד שאר חלומות באספמיא (בדומה לכפרת העוונות שהביא עימו הצלוב ביסוריו)
בהקשר דומה, החב"דניקים נוהגים להריץ בדיחות על המוסר היווני, הקוריוז הולך בערך ככה: בבוקר שטוף שמש, טיילו להם תלמידי אריסטו בשוק האתונאי, כשלפתע הבחין אחד מהם כי במרכז האגורה רבם הדגול שוגל עז. כשנגשו אליו בזהירות ובהיסוס החליטו לפנות אליו ולברר את פשר העניין: " אריסטו?! אתה? בעל תורת המידות? אתה שוגל בהמה?" בעודו גוחן מעל הצפריר בהה בהם קמעה והשיב: "נו…והרי מעולם לא ביקשתי מתלמידיי לגיאומטריה שיהיו משולשים".
ברור למדי שבחיי היומיום האדם עומד בפני דילמות מוסריות אין-קץ ושהוא אינו יכול להיות פאסיבי.
דורון –
מחילה, אבל אני מתקשה להבין את שיטת הטיעון שלך. רב הוא גורם פיסי לחלוטין. כח מטפיסי הוא, לפי ההגדרה, ההיפך. אני לא עוסק בגורמים על-טבעיים, אין לי עניין בהם. מעניין אותי מה אפשר לעשׂות בגדר הטבע.
האמירה ש"אין משמעות למוסר במנותק מן המעשׂה" גם היא לא ברורה לי (האשמה בי, אגב; אני מוגבל מאד ביכולת לנהל דיון פילוסופי). אדם יכול להיות מוסרי מאד בדעותיו ולגבש דעה בעצמו מה טוב ומה רע בכל מקרה, אך בו בעת להיות סביל במעשׂיו (כלומר לא לפעול כדי לתקן את מה שהחליט שהוא בגדר רע).
אורי- זו הגדרה סמנטית, אין זה משנה אם אתה נתלה ברב או בכח מטהפיזי, שהרי אם אנו מסכימים על העיקרון כי אין משמעות למוסר במנותק מן המעשה הרי שתי הוורסיות שהצעת חופפות.
"אגב, כשלייבוביץ אומר שלהיטלר היתה כריזמה, הוא גם אומר שכריזמה היא תכונה שלילית, ומסוכנת לאנושות, שמבטלת את החשיבה. ז”א, שהיחס שלו לעניין היה מאוד לא נייטרלי, וזה מאוד נחמד להביא חצי ראשון של טענה כדי להוכיח את דבריך, כשהחצי השני פשוט סותר אותם."
זה מיונית, בעלת הבלוג.
"וכן, זה מטונף למדי להביא חצי טיעון של אדם כאילו הוא אמר אותו."
זה מנמרוד.
הציטוט המדוייק של ל' על היטלר:
"הוא דמות כאריזמאטית עילאית, שאין לה בכלל שום הסבר ראציונאלי". "על עולם ומלואו" עמ' 154.
ולא, הוא לא הוסיף שזו תכונה רעה מיסודה או משהו כזה.
לא, אני לא משלה את עצמי שהם ימחלו על כבודם ויתנצלו.
תגובה לנמרוד:
"וכן, זה מטונף למדי להביא חצי טיעון של אדם כאילו הוא אמר אותו."
קודם זה היה חצי טיעון, עכשיו זה עשרים עמודים אחרי. אתה כבר חורג מכל אתיקה בסיסית של דיון.
תגובה לדורון:
אני מקבל את ההתנצלות, אבל עלי להסביר שוב נקודה שעלתה כאן פעמים רבות: התיאור הוא תיאור דסקריפטיבי גרידא. אם אני אומר, למשל, שהצבא הגרמני היה טוב, אין הכוונה שמטרתו הייתה טובה או שהוא שימש למטרה טובה – אלא שהוא היה טוב מבחינה צבאית. מאורגן יפה, בעל שדרה פיקודית מוכשרת, מתנהל נכון מבחינה טקטית או אסטרטגית – וכל זה אין בו כדי להעיד על מהותו.
לגבי היטלר אני מסכים וגם מעולם לא טענתי שהוא היה אומן בעצמו. אמרתי שהוא היה מעורה מבחינה תרבותית, וגם בזה הסתייגתי פשוט מפני שאני לא ידען גדול בתחום הזה.
ההבדל העיקרי ביני ובין רוב המגיבים האחרים כאן זה שלי בכלל לא אכפת לומר שהיטלר היה אדם תרבותי, כלומר מעורה בתרבות גבוהה: אני לא חושב שזה אמור להעיד משהו על רמתו המוסרית הירודה. לרוב אחרים זה, משום מה, מאוד מפריע.
דורון –
(א) למה כפירה רק באחד? לדידי, לא היתה תחיית מתים ולא תהיה. דע לאן אתה הולך – למקום עפר, רימה ותולעה. חבר רבני עשׂה לי פעם בחינה על י"ג עיקרים, ויצא שאני קרוב מאד ליהדות (פחות מחב"ד, יותר מהרפורמים).
(ב) אני לא אומר לאנשים אחרים איך הם צריכים להתפלל, ולא אוהב שהם אומרים לי. כל אחד/ת שת/ידבר עם רבש"ע כפי שנראה לה/ו לנכון.
(ג) "שיתוק מוסרי" אני מפרש כמסירת ההבחנה בין טוב לרע לאחר (רב, איש אקדמיא, סופר מפורסם וכד').
"שיתוק מעשׂי" אני מפרש כהרמת ידיים אל מול אתגרים גדולים, ותירוץ בחירה זו בכך ש"עוד מעט המשיח יבוא והכל יסתדר מעצמו". זהו, כמובן, הנוסח של ימינו (למה לך להתרוצץ ולנסות לחולל מהפכה? עדיף שתניח תפילין, ותקדם את ביאת המשיח). בדורות קודמים הגישה היתה ש"אין לעלות בחומה" וכו' (ואצל הסאטמרים גישה זו מושלת גם היום). אני מחבב גישה זו בערך כמו שאי-אילו מגיבים כאן מחבבים את הפאשיזם.
אמיר, אם נפגעת מדברי אני בהחלט מתנצל. בכל אופן, לא טענתי שאתה פאשיסט, אולם תיאור הפאשיזם בסופרלטיבים חיוביים לא רק שמותיר אותך עם הערצה לכוח הערום נוסח ניטשה, אלא גם מנכר אותך מכל ערך מוסרי (שכמובן עבור ניטשה היה בגדר אבי אבות הטומאה), וממילא עלינו להתייחס לסוגיית הנאציזם מתוך העקרון של מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. ובכל זאת הערה קטנה לגבי התרבות הגרמנית: גם אם אתה מבקש לנתח את הקולטורה הגרמנית מזווית ארופוצנטרית ללא כל אלמנטים רלטוויסטים, עליך לדעתך כי מבחינה זו היטלר לא חידש דבר, היינו לא תרם דבר לתרבות הגרמנית, להפך – הוא הפך אותה ועשה בה כבשלו (גם בעניין הציור נראה שהוא היה בינוני ומטה). פעולותיו כללו בין היתר שימוש (בעיקר ציני) באידיאליזם הגרמני, פרשנות מסולפת לאידיאל המלחמה של הגל, הפיכת הטרמינולוגיה ההרדרייאנית לחנית קסנופובית תוך תיבולה במוטיבים מדעיים על בסיס פסאודו-דרוויניזם ועוד שאר תופינים שקצרה היריעה מלפרטם – כך פועל בן-תרבות?
אורי – מדרש יפה ומוכר, אני לא יכול שלא לזהות סוג של כפירה בדבריך באחד מ13 העיקרים ידידי, הכצעתקה?
האם אתה טוען כי בעצם הרעיון המשחי טמון מוטיב סטגנטיבי ממעלה ראשונה? אם כן, האם צריך ליתר את החלק העוסק במשיח או לפחות לשנות את ניסוחו בתפילת עמידה ובקדיש?
ולגבי ה"שיתוק המעשי", האם לשיטתך הוא אינו גורר שיתוק מוסרי? היש למוסר קיום מטהפיזי מחוץ לעולם המעשה?
חפש אותו בערך עשרים עמודים אחרי שלך. אני לא מידען שלך.
תגובה לנמרוד:
אותה נקודה בפעם העשרים. אני מתחיל לחשוב שאתה עושה את זה בכוונה.
ההיאחזות בל' דווקא נוחה לי מאוד. דיי מוזר שאתם דורשים ממני להסביר איך כל דבר שאני אומר מסתדר על כל ההתבטאויות של ל' כשכל מה שאני לקחתי ממנו היה ההסבר הראשון לכוסית, אבל זה בכלל לא מפריע הציטוטים האלו שלכם. אני תיארתי את כלכלתה וצבאה של גרמניה הנאצית וזה בכלל לא אומר ש"הערצתי גבורה מלחמתית לשמה".
כנראה שגם ג'ינג'יס חאן היה מצביא מוכשר. מי שאומר את זה לא מעריץ שום דבר.
אגב, אני עדיין מחכה לציטוט ההוא.