קבלי טרקבק ידני

של – בני אדם זה באמת כמו חיידקים, אין ספק. אם כך, אז האם יתכן שיש איזושהי תרופה למחלה הזאת שנקראת "האנושות"? לדמות מלחמות למערכת החיסונית של הגוף זה די ציני, הייתי אומרת. איך אמר סטאלין, אין אנשים, אין בעיות. וכנראה שאני ממש לא מסכימה עם הניתוח שלך של גורמי היעילות הצבאית. בכל זאת, זה מה שאמרתי בתגובתי הקודמת. ואכן, צריך להפסיק את הקשקוש האווילי הזה של המלחמה, בעולם שבו מלחמת עולם נוספת משמעה פחות או יותר השמדת העולם והפיכת חלקים גדולים ממנו לבלתי ראויים למחיה לשנים רבות, לנוכח סוגי כלי המשחית והנשק שיש ברשות המעצמות הגדולות והפחות גדולות (עוד עניין שקצת סותר את ההשוואה למערכת חיסונית).

גדי – אתה אולי נותר עם שברי יחסים שמבוססים על כוח וניצול, וצר לי על כך. אני דווקא נהנית מאהבה גדולה שאינה מבוססת על שרידי מערכת החלוקה שמכפיפה את הנשים לכוח וניצול גברי, ואינה מבצעת את החלוקה באופן שציינת, אלא מבוססת על חלוקת נטל אחרת, שמותאמת באופן אישי לשני האנשים המעורבים בה. אינטימיות, נאמנות ואחריות לא חסרה בה, וגם לא רומנטיקה. אני באופן אישי מאמינה בנאמנות, אינטימיות, אחריות ורומנטיקה, וממש לא חושבת שבני לוויתה ההכרחיים הם אבהות (יעני סופר אגו?), הגנה, פרנסה מצד הגבר ואמהות, ניקיונות ומתן שירותי מין מצד האישה. מבחינתי (או "על בשרי"), השינויים האלו הם רק לטובה. אין לי שום ספק שמצבי היום והאפשרויות הפתוחות בפני כאדם גדולות הרבה יותר, גם בתחום הזוגיות הטובה, מאלו שעמדו בפני סבתא שלי. וממש לא ברור לי גם איך בדיוק קיום מערכת יחסים זוגית בין שני אינדיבידואלים שווים בהזדמנויותיהם ללא חלוקת התפקידים המסורתית והמיושנת מהווה ויתור באיזושהי צורה על ראיית הזוג הזה כמכלול שעובד בצוות. אתה מדבר כל כך מנקודת מבט של גבר שלא משכיל לחיות בתוך מצב חדש והרבה יותר טוב לכל הצדדים, שזה כמעט כואב. וחבל, כי הסטריאוטיפים העגומים ומערכת היחסים הנצלנית והרכושנית הישנה מונעים גם מהגברים הרבה מאוד.

אוי, את צודקת, באמת צריך להפסיק עם הקשקוש האוילי הזה של המלחמה, איך לא חשבתי על זה, אני מתנצל.
(באותה הזמנות כדאי גם להגיד לחיידקים להפסיק עם השטויות ולכבות את המערכת החיסונית)

וברצינות: כמובן שצריך לשאוף לשנות את החברה, השאלה מה עושים בינתיים. יש משחק קטן ונסתר שיושב בבסיסו של כל דיון, והוא, בשם מי אנחנו מדברים, במיוחד כשאנחנו מדברים על מה "צריך" לעשות. אם אצטרך לדבר אל האנושות כולה, אוכל להמליץ על הפסקת המלחמות, אבל אם אני מדבר רק על מדינת ישראל, אז העצה שלי צריכה להיות במסגרת המגבלות הגלובליות והקיומיות שבתוכו היא נתונה. כמו שאמרתי כבר, אני באמת לא חושב שצבא הוא פתרון לכל דבר, אבל זה לא אומר שאפשר להעלים אותו. לא הבנתי מתגובתך אם את חושבת שהניתוח שלי את היעילות הצבאית הוא מוטעה, או שהיעילות הצבאית לא מעניינת אותך בכלל, ואת חושבת שהיא מיותרת.

האישה יכולה להביא ילדים לעולם, הגבר לא, והאישה אומרת: אינני זקוקה לך, לא כהורה, לא כמגן, לא כמפרנס…מצא את יעודך, אני פמיניסטית וזהו שיוויון בעיניי, וגם על ייצרך תגבר כי הייצר איננו "טבעי" בעיניי, אתלבש איך שארצה אתנהג כיאה בעיני. יתכן ואני תמים ומאמין האהבה ובחלוקה בנטל שכוללת אבהות, הגנה, פרנסה, מין, שהם בני ליוויתם של הנאמנות, האינטימיות, האחריות ואבוי הרומנטיקה המבוזה בהיעדרם של אלו המקושרים עם האהבה הגדולה מקדמת דנא אנו נותרים עם שברי יחסים שמבוססים על כוח וניצול. יתרה מזאת, השינויים החברתיים העכשווים המדגישים את שיוויון ההזדמנויות הכלכלי המגובה ע"י הקפיטליזם הגלובאלי על פניהם של גידול הילד וחינוכו. משימות שבעיני הם הגדולות והחשובות ביותר בעבור בן אנוש. הריצה הזאת אחרי עצמאות, שיוויון, אינדוידואליזם, על חשבון ראיית הגבר והאישה כמכלול העובד בצוות היא חרב פיפיות הן לנשים והן לגברים. הגישה אינה מאתגרת את החברה ואת תפיסותיה השמרניות, היא משנה אותה לבלי הכר…לטובה? אני יודע שלא (על בשרי) לרעה? ימים יגידו.

עם המצאתו של רחם מלאכותי אנחנו נצעד צעד גדול לקראת שיוויון בין המינים ושחרור אמיתי, לטעמי יהיה זה רק צעד בתהליך ארוך של הפרטת האדם מאנושיותו ומחברתו.

בלוגרמגיד – איך אומרים, wishful thinking… או כפי שאמרו חכמים אחרים, גברים ממאדים וכו'. תצטרכו כנראה להתמודד עם אי המחילה המדומה הזאת בדרכים אחרות חוץ מהטרדה מינית, אונס או לחלופין הגבלות צניעות דכאניות ואבוי ואללי. אם לא הבנת עד עכשיו, בעיני אלו הם שני צדדים של אותה מטבע.

של – נדמה לי כמעט מיותר לציין שאני לא מסכימה עם אף מילה שאמרת. מה גם שנדמה לי שלגבי האפיל של הצבא היום, אם כבר, ההיפך הוא הנכון. ולא, הם לא צריכים להיות מטומטמים או אידיאליסטים. יש עוד כל כך הרבה סיבות וגוונים באמצע, שקצרה היריעה מלפרט. אני לא מדברת על היעילות של הצבא, אלא על היעילות של החברה. מישהו בכל זאת צריך להפסיק כבר את כל הקשקוש האווילי הזה של המלחמה, שלעיתים קרובות היא ממש לא המשך המדיניות באמצעים אחרים, מתישהו בעתיד, מאחר ובעולם המודרני, איך אומרים, the stakes are much too high. אם אתה כבר רוצה לדבר על "כזה הוא העולם", אז כזה הוא העולם שבמלחמה הגדולה הבאה לא יישאר ממנו יותר מדי. במצב כזה, הדבר הרציונלי לעשות הוא ממש לא לדבר על היעילות של הצבא, ובהחלט כן לדבר על קידום גורמים ואלמנטים חברתיים שיהפכו את הצבא למיותר.

בגדול, אני מסכים. כמובן שיש לי הטייה ברורה כלפי נשים מטופחות יותר, אבל ככה זה.
יש לי הרבה דברים להגיד, אתייחס לעניין אחד.
אחת הסוגיות החשובות שלא זוכות לטיפול רציני מספיק בסוגייה הזו, היא סוגיית היעילות של הצבא. גם התומכים בכך שהמדינה לא צריכה להיות שבויה בראיית עולם מיליטריסטית בלבד, תחשוב בהגיון, תבחן חלופות אחרות וכו' (כמוני), חייבים להודות בדיון כן וכולל שמדינה (לא כל שכן מדינת ישראל) חייבת להחזיק באופציה צבאית יעילה ומוחצת בכל מקרה. צריך, אם כן, להביא בחשבון קודם כל את עניין יעילותו של הצבא, ללא כחל ושרק. הצבא לא נועד לקדם גורמים אלמנטים חברתיים, הוא נועד בראש ובראשונה לנצח מלחמות. אפשר וצריך שהוא יהיה נתון לביקורת והגבלות מוסריות, אך אי אפשר שהוא יהפוך כר לניסויים חברתיים אפנתיים, אפילו יהיו אלו צודקים וראויים, על חשבון היעילות הצבאית. והיעילות הצבאית, נחה בראש ובראשונה, על מוטיבציה. לפני טכנולוגיה מתקדמת, יכולת פיקוד וארגון, אספקה וכל השאר, צריך שיהיו חברה מטומטמים או אידיאליסטיים מספיק על מנת להתגייס ולשרוף את שנותיהם היפות ביותר בין הדיונות ובבוץ, ולהסתער מול אש חיה. הדבר שמחזיק את הדבר הזה, עדיין, בקרב הצעירים, הוא חוסר הסימטריה בין המינים. לפני שמתחילים לדון ביכולת הפיזית של בנות בתפקידים קרביים, צריך להבין מה זה עושה לתדמית של התפקידים האלה בעיני צעירים, ולאיבוד ההילה הגברית שעדיין מתפקדת כמגנט עבורם, ושעבורה הם מוכנים לעשות את הבלתי הגיוני ולהתנדב לשירות קרבי, ולרוץ מול האש. כן, זה מצ'ואיסטי, זה עקום, אבל כזה הוא העולם, והצבא צריך לעזור לנו להמשיך ולשרוד בעולם העקום והבלתי הגיוני הזה.

מנדלי מוכר ספרים / בסתר רעם
מתוך פרויקט בן יהודה:

"בדין הוא לספר גם במלבושי הכסלוניות ולא לעבור עליהן בשתיקה, דקיימא לן על כל העברות נשים מכפרות חוץ מהיסח-הדעת, שאתה מסיח לבך סהסתכל בפניהן ובכסותן ותכשיטיהן. והגע בעצמך, נשים כוחלות ופוקסות, מפרכסות ומקשטות את עצמן ומבלות בזה זמנן במסירת נפש וממון, וכל כוונתן לשמכם רבותי, לשם לבבכם ועיניכם, ואם אין אתם זונים אחריהן נמצא שטרחו לבטלה. על עברה זו אין הנשים מוחלות. בין משכילות ובין הדיוטות, בין יפות ובין מכוערות, בין צעירות ובין זקנות, ואפילו צנועות…"